Reshit Mada Logo w Bckgrnd.jpg

ראשית מדע

להבין איך דברים עובדים

:ברקע

,המעבדה של אדיסון

ממציא המנורה, הפטפון והקולנוע

הממציא הגדול ביותר בכל הזמנים

המחיש באופן מאלף את הקשר בין

הבנת המדע

ליצירת מהפכות בחיי היום יום

Arrow Down

אודות

מתודולוגיה - מדע ״בידיים״

כללי

הזיקה ההדוקה בין תאוריה לניסוי הינה אבן הבניין העיקרית של המתודה המדעית. התאוריות האלגנטיות ביותר - אשר אינן עומדות במבחן הניסוי - אחת דינן: להזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. 

השימוש באוטוריטה ״המורה אמר״ / ״הספר אמר״ / ״ההורה אמר״ - מהווה טיעון מדעי ריק מתוכן.

פעילויות ההעשרה של ראשית מדע מובנות להמחשת ובחינת עקרונות מדעיים ״בידיים״. הילדים מוכוונים לספקנות ביקורתית המותירה את תפקיד ״השופט״ שאין לערער עליו - לטבע עצמו. 

הויכוח בין קופרניקוס וגלילאו לכנסיה - ״האם כדור הארץ הוא זה שנע״ - חייב להיות מוכרע על ידי תצפיות ונימוקים. 

גלילאו במובן זה מסמן את ראשית המדע, עת הגה וביצע סדרה של תצפיות וניסויים על מנת לבחון באופן שיטתי את כל אחת מהטענות וטענות הנגד הכרוכות בהשערה שכדור הארץ הוא זה שנע.

זוהי גם הסיבה לשם וללוגו של העמותה.

ההתנסות במהלך השנים הלא מעטות בהן פועלת העמותה המחישה כי יש למתודה זו גם ערכים פדגוגיים מובהקים.

הן ההתלהבות והמוטיבציה ללמידה, והן מידת ההטמעה של העקרונות המדעיים הנלמדים בדרך זו - של בחינה ספקנית וניסוי - גבוהות משמעותית מהמוכר במסגרת הלימודים הקונבנציונאלית.

ראשית מדע הוקמה ומופעלת בידי אנשי מדע מהתעשיה והאקדמיה. מאות אלפי ילדים בכל רחבי הארץ נהנו מפעילויות העמותה מאז הקמתה ב2003.

 

העמותה הינה מלכ״ר הפועל על בסיס התנדבות ותרומות בלבד. כל פעילויות העמותה מועברות לילדים ולקהל הרחב - בחינם.

פעילויות ההעשרה הסדירות של העמותה משובצות בבתי הספר במהלך שעות הפעילות הסדירות. מדריכי העמותה מביאים איתם את הציוד והחומרים הדרושים לקיום הפעילויות.

ראשית מדע נהנית משיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיות המעודדות עובדים בעלי רקע השכלתי טכנולוגי ומדעי להתנדב לפעילוית ההעשרה תוך שימוש בתוכניות וכלי ההעשרה של העמותה.

ראשית מדע פועלת בשיתוף עם המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב (תלמידי הדוקטורט והמסטר באסטרופיזיקה), ביזום והפקת ארועי אסטרונומיה לקהל הרחב, בתרגום והנגשת תמונת היום באסטרונומיה של NASA, ועוד.

 
 

פרוייקטים

 

תמונת היום באסטרונומיה

תמונת היום באסטרונומיה הינה פרוייקט בחסות NASA.

התמונה משקפת מחקר עדכני והיא מתפרסמת ברמה יומית.

ראשית מדע הינה הגוף הרשמי אשר הוסמך בידי NASA להנגיש את התמונה בישראל.

העיקרון ההולגרפי וקנקן תה

כמובן שאתם לא מתקשים לראות את תבנית הצבעים הדו-ממימדית, אך האם עולה בידיכם להביט עמוק יותר? ספירת כתמי הצבע בתצלום יכולה לבסס את ההשערה שכמות המידע המירבית אותה ניתן להביע באמצעותם הינה 60 (במאוזן) כפול 50 (במאונך) כפול 256 (כמות הצבעים האפשריים) = 768,000. יחד עם זאת, על פי העיקרון ההולגרפי - אשר לא הוכח עדיין - המידע הכלול במשטח הדו-מימדי זהה לזה המצוי בחלל תלת-מימדי ״העטוף״ במשטח הדו-מימדי. העיקרון ההולגרפי כרוך ברעיון שיחידת אורך פלנק, האורך בו תופעות קוונטיות הופכות - בהקשרי גראביטציה - דומיננטיות  בהשוואה לאלו הקלאסיות, הינו צלע אחת של משטח הנושא ביט אינפורמציה יחיד. גבול זה נוסח לראשונה ב1993, בידי הפיזיקאי ג׳רארד ט-הופט. ניתן להסיק את הגבול מספקולציות, הנדמות בלתי קשורות, באשר לכך שהאינפורמציה המוכלת בחור שחור אינה נקבעת על פי הנפח התחום באופק הארועים שלו, אלא על פי שטחו של אופק הארועים. הכינוי ״הולוגרפי״ נובע מהאנלוגיה להולוגרמות המקודדות מידע חזותי תלת-מימדי על גבי משטח דו-מימדי. היזהרו, יש מי שיטען שהוא רואה בציור לא רק 768,000 ביטים של אינפורמציה -- ואפילו לא 3000^256 ביטים של פרמוטציות -- אלא ספל תה תלת מימדי.

teapotsirds_winfree_960.jpeg

יום השיוויון על פני כדור הארץ המסתחרר

מתי הופך הקו המפריד יום ולילה - אנכי? היום. היום הינו יום השיוויון, העיתוי בו אורך והיום ואורך הלילה מצויים - בקרוב הטוב ביותר - בשיוויון. ביום השיוויון קו התיחום בין היום ללילה הופך אנכי ומחבר בין הקטבים הצפוני-והדרומי. וידיאו קיטועי הזמן המוצג מדגים זאת תוך הצגת שנה שלמה על פני כדור הארץ, במהלך 12 שניות. הלוויין מטאו-סאט 9 תעד הדמיות איפרא-אדום אלה של כדור הארץ, ממסלולו הגיאו-סינכרוני, כל יום באותה השעה. הוידיאו החל ביום השיוויון של ספטמבר 2010, עת קו התיחום היה אנכי. ככל שכדור הארץ עשה במסלולו סביב לשמש, השתנה קו התיחום כך שחצי הכדור הצפוני זכה לפחות אור מהשמש - וכתוצאה מכך הגיע החורף לחצי הכדור הצפוני. ככל שהתקדמה השנה, הגיע יום השיוויון של מרץ 2011 ותועד בערך במחצית הוידיאו, עת קו התיחום נוטה לכיוון ההפוך וגורם לחורף בחצי הכדור הדרומי -- וקיץ בצפוני. השנה שתועדה מסתיימת עם הופעתו המחודשת של קו התיחום הכרוך ביום השיוויון של ספטמבר - ובכך הסתיימה עוד אחת ממיליארדי ההקפות אותן - ביצע בעבר וצפוי להמשיך לבצע בעתיד - כדור הארץ סביב השמש. 

מסלולי ציקלונים על פני כדור הארץ

היכן על פני כדור הארץ מתרחשים ציקלונים ? תופעות מזג האוויר הנקראות הוריקן באוקינוס האטלנטי וטייפון באוקינוס השקט - בתקופה שבין 1985 ל 2005 - מתועדות במפה למעלה. מהמפה ניתן ללמוד שציקלונים מתרחשים על פי רוב מעל מים, מה ״שעושה שכל״ משום שהליכי ההתאיידות של מים חמים - מזין אותם באנרגיה. כמו כן ניתן לראות שהציקלונים לעולם אינם חוצים את קוו המשווה, ונדיר שהם קרבים אליו, משום שכח קוריאוליס מתאפס בקוו המשווה והציקלונים זקוקים לכח כמקור הנעה סיבובי. כח קוריאוליס גורם לציקלונים לנוע במסלול קשתי המתעקל הלאה מקוו המשווה. למרות שמגמות ארוכות טווח עודן מוקד למחקר פעיל, יש ראיות המעידות כי העוצמה הממוצעת של הוריקנים בצפון האוקינוס האטלנטי - גדלה במהלך 30 השנים האחרונות, והתחזיות מורות כי מגמת התעצמות זו צפויה להמשך.

הירח וכדור הארץ - מרכב החלל גליליאו בדרכו לצדק

הירח וכדור הארץ צולמו רק לעתים נדירות יחדיו. אחת מההזדמנויות היותר מרהיבות בהן זה התרחש היתה לפני כ30 שנה, עת רכב החלל גלילאו חלף - בדרכו לצדק - בסמוך למערכת הפלנטרית ״הביתית״ שלנו. עודו חולף בנתיב המצוי כ15 פעמים המרחק שבין כדור הארץ לירח - צפה גלילאו בלוויין הטבעי היחיד שלנו חולף על פני עולם הבית שלנו. הווידיאו המוצג משלב 52 תצלומים הסטוריים שצבעיהם חודדו. למרות שהירח נראה קטן בהשוואה לכדור הארץ, לאף פלנטה אחרת במערכת השמש אין לוויין טבעי במימדים יחסיים כה גדולים. השמש, המצויה הרחק מימין האירה כמחצית מכל אחד מהכדורים, וחשפה את העננים הלבנים, האוקינוסים הכחולים, והיבשות הכהות - של כדור הארץ המסתחרר על צירו.

Moon Earth - from Galileo.png

פרסאוס והמטאורים האבודים

מהי הדרך הטובה ביותר לצפות במטר מטאורים? שאלה זו הופכת אקטואלית יותר ויותר לקראת סוף השבוע, עת מטר המטאורים השנתי הפרסאידים מגיע לשיאו. אחד המרכיבים החשובים הינו שמיים חשוכים, כפי שמודגם בתצלום המשולב ממטר הפרסאידים של השנה שעברה. ניתן לראות הרבה יותר מטאורים חיוורים בחלק השמאלי של התצלום - אשר תועד באזור מאוד חשוך בסלובקיה, מאשר בחלקו הימני - אשר תועד באזור חשוך במידה מתונה ברפובליקה הצ׳כית. גלקסיית שביל החלב הניראית כנתיב החוצה את השמים מגשרת בין שני חלקי התצלום המתואמים, עת הרדיאנט (נקודת הנדמית כמקור המטאורים) נראה בברור משמאל, בקבוצת הכוכבים פרסאוס. לסיכום, הרבה מטאורים חיוורים חומקים מן העין בגלל תאורה סביבתית. זיהום האור מצמצם את אזורי השמים החשוכים על פני כדור הארץ, למרות שיש דרכים יעילות ולא יקרות להלחם בתופעה.

PerseidsLost_SlovinskyHoralek_1080.jpeg

פלוטו - בצבעים מועצמים

פלוטו יותר צבעוני מכפי שיש בידינו לראות. הדמיות צבע ברזולוציה גבוהה של הפלנטה הננסית המפורסמת ביותר של מערכת השמש שלנו, תועדו בידי רכב החלל הרובוטי ניו-הורייזונס, עת חלף ביולי 2015 בסמוך לפלנטה. ההדמיות שולבו דיגיטלית ליצירת המראה מועצם הצבעים, של הפלנטה בעל פני השטח הצעירים באופן בלתי צפוי. התוצאה הצבעונית המוצגת הינה לא רק בעלת ערכים אסתטיים, אלא גם שימושית מדעית - עת פני שטח בעלי הרכב כימי שונה, ניכרים במראם השונה. לדוגמה, ניכר כי האזור הבהיר בעל צורת הלב - טומבאו רג׳יו - בחלק הימני התחתון - מורכב משני אזורים הנבדלים זה מזה גאולוגית. החלק השמאלי - ספוטניק פלניטיה - גם נראה חלק במידה חריגה. ניו-הוריזונס המשיכה בדרכה לאחר המפגש עם פלוטו, חלפה ביעף בסמוך לאסטרואיד ארוקות ב2019 והיא בעלת מהירות מספקת על מנת להמלט ממערכת השמש שלנו - לחלוטין.

על סף החלל

היכן מתחיל החלל? למטרות טיסה לחלל, יש שיאמרו, בקו קרמן, המוגדר כעת בגובה של 100 ק״מ. אחרים יציבו את התיחום בגובה של 80 ק״מ. אין בנמצא מאפיין פיזי המסמן את סף האטמוספירה ותחילתו של החלל. למעשה, קו קרמן מצוי בסמוך לנקודת המעבר בין המזוספירה העליונה לתרמוספירה התחתונה. מראה קייצי חריג בקצה העליון של המזוספירה, בגובה של כ80 ק״מ,  הינם עננים בעלי נוכחות ויזואלית בלילה ( Noctilucent Clouds), המוכרים גם כענני קטבים מזוסקופיים. חגורות של זוהר קוטב צפוני (ודרומי) הנוצרות בידי חלקיקים אנרגטיים המעוררים אטומים בתרמוספירה יכולות להשתרע בגבהים בין 80 ק״מ ועד ליותר מ 600 ק״מ. התצלום המוצג, אשר בוצע מתא הטייס בעת מעוף בגובה של 10 ק״מ - תחום התעופה הסטרטוספירית - מתעד זוהר קוטב ועננים מתחת לשמיים עטורי כוכבים, תוך מבט אל עבר האופק של כדור הארץ וסיפו של החלל.

AuroraNoctilucent33k_rohner1024.jpeg

הרכב צבעים: ערפילית הטבעת לעומת הכוכבים בסביבתה

דמיינו שאתם יכולים לראות, בנפרד, כל אחד מצבעי הטבעת? כמו גם את אלה של הכוכבים הסובבים אותה. יש טכנולוגיה המאפשרת לבצע זאת. התצלום דלעיל מציג את ערפילית הטבעת (M57) והכוכבים הסמוכים אליה מבעד לטכנולוגיה שכזו: רשת עקיפה דמויית מנסרה. ערפילית הטבעת נראית מספר פעמים מצומצם בלבד משום שהיא מפיצה אור רק בצבעים ספציפיים. הבוהקים שבצבעים הינם אדום - מימן, וכחול - חמצן, הנראים בסמוך זה לזה - משמאל למרכז התצלום. הדמות מימין למרכז - הינה הדמות המוכרת המורכבת משילוב הצבעים. כוכבים, מאידך, פולטים אור במרבית חלקי הספקטרום הנראה. הצבעים הללו, משתרעים על טווח כמעט רציף -- וזו הסיבה מדוע בתצלום הם נראים לצד קווים צבעוניים. יש ערך מדעי בשבירת האור המגיע מגרמי שמיים למרכיביו וניתן ללמוד מכך על היסודות המרכיבים את גרם השמיים, כמה מהר הוא נע, ומה מרחקו.

RingColorsOH_Vanderbei_1080.jpeg

גלקסיית אנדרומדה באולטרא-סגול

כיצד נראית גלקסיית אנדרומדה באור אולטרא-סגול? ההדמיה מתאפיינת בנוכחות דומיננטית של כוכבים צעירים כחולים המקיפים את ליבתה. אנדרומדה, המוכרת גם כM31 מצויה במרחק של כ2.5 מליון שנות אור - ממש מעבר לפינה, ככל הנוגע לגלקסיות גדולות. 11 הדמיות במלוא שדה הראיה של טלסקופ החלל להדמיית אבולוציית גלקסיות של נאס״א (Galaxy Evolution Explorer - GALEX) נדרשו ב2003, להפקת פורטרייט מרהיב זה של הגלקסיה הספיראלית המשתרעת על פני כ 230,000 שנות אור, באולטרא-סגול. על אף שזרועותיה הספיראליות מהוות נוכחות בולטת בהדמיות באור נראה, באולטרא-סגול נראות זרועותיה של אנדרומדה יותר כטבעות. הטבעות הינן מוקד פעיל של יצירת כוכבים, והפרשנות המקובלת בהקשרן היא כי יש בכך עדות למפגש בין אנדרומדה ושכנתה, הגלקסיה האליפטית הקטנה יותר M32, לפני יותר מ-200 מליון שנה. גלקסיית אנדרומדה יחד עם גלקסיית שביל החלב שלנו, הדומה במימדיה, הינן החברות המאסיביות ביותר בקבוצת הגלקסיות המקומית והן צפויות להתנגש זו עם זו בעוד מספר מליארדי שנים -- יתכן שבעיתוי בו האטמוספירה של השמש תתפשט במידה שתעטוף את כדור הארץ.

M31_Galex_960.jpeg

GW200115: סימולציית מיזוג של חור שחור וכוכב נויטרונים

מה מתרחש כאשר חור שחור משמיד כוכב נויטרונים? ניתוח הנתונים מורה כי זה היה סוג הארוע אשר תועד בינואר 2020 במצפי גלי הגראביטציה LIGO וVirgo ואשר סומן GW200115. סימולציית המחשב המוצגת נוצרה על מנת לשפר את ההבנה באשר לארוע החריג. הוידיאו מתחיל עת החור השחור (בעל פי 6 ממסת השמש בקרוב) וכוכב הנויטרונים (בעל 1.5 פעמים מסת השמש לערך) מקיפים זה את זה, תוך פליטה גדלה והולכת של קרינה גראביטציונית. התבנית הציורית של גלי הגראביטציה מוצגת בכחול. זוג הכוכבים מסתחרר במהירות גדלה והולכת בספיראלה מתכנסת עד שכוכב הנויטרונים נבלע כליל בידי החור השחור. אור מועט יחסית נפלט מהארוע מכיוון שכוכב הנויטרונים לא התפרק במהלך ההתנגשות -- מה שתואם את העובדה שלא נתגלה גרם שמיים אופטי התואם לארוע. החור השחור שנוצר כתוצאה מהתהליך מהדהד לזמן קצר, וכאשר ההדהוד גווע, כך גם גלי הגראביטציה הנפלטים. משך וידיאו של 30 שניות נראה קצר, אך למעשה זהו משך של כ-פי 1000 יותר - מארוע המיזוג שהתרחש בפועל.

Screen Shot 2021-07-14 at 21.04.04.png

מעוף דרך ערפילית אוריון

כיצד יראה מעוף לתוככי ערפילית אוריון? הויזואליזציה הדינמית, המרגשת, מבוססת על מידע אסטרונומי אמיתי אשר שובץ לכדי הדמיה בטכנולוגיות וידיאו מתקדמות. המבט הקרוב והאישי אל ״התינוקיה״ הכוכבית המפורסמת בה אנו רגילים לצפות ממרחק של כ1,500 שנות אור, ממודלת דיגיטלית על בסיס מידע אינפרא-אדום מטלסקופ החלל שפיצר. הפרספקטיבה נעה לאורכו של עמק ברוחב של למעלה משנת אור, בתוככי הענן המולקולרי העצום. העמק של אוריון מסתיים בגומחה אשר נחצבה בידי הרוחות האנרגטיות והקרינה הנפלטות מהכוכבים המרכזיים והמאסיביים של צביר הטרפזיום. ערפילית אוריון המלאה משתרעת על פני כ40 שנות אור והיא ממוקמת באותה זרוע של הגלקסיה שלנו - כשל השמש.

Orion Flight Simulation.png

מסיה 99

המבנה המפואר של הגלקסיה הספיראלית מסיה 99 נראה מלכותי בקנה מידה קוסמי. הדמית פורטרייט הגלקסיה אשר עובדה לאחרונה לכדי הדימוי המוצג, מתעדת יותר מ70,000 שנות אור מקוטרה של M99. ההדמיה החדה הינה שילוב של אולטרא-סגול, אור נראה, ואינפרא-אדום - כפי שנקלט בידי טלסקופ החלל האבל. הגלקסיה הנראית עם פניה לכיוון קוו הראיה, מצויה במרחק של כ50 מליון שנות אור בכיוון קבוצת שערות שולמית, חברה בצביר הגלקסיות בתולה. הגלקסיה המוכרת גם כ NGC 4254 עברה ככל הנראה מפגש קרוב עם חברה נוספת בצביר בתולה, כפי שניתן להסיק מהמבנה המוגדר היטב של הזרועות הספיראליות הכחלחלות של זרועותיה.

M99_LeoShatz_cropped1024.jpeg

Perseverance: סלפי עם Ingenuity

ביממת מאדים ה46 (ה6 באפריל 2021) סייר המאדים Perseverance הושיט זרוע רובוטית לפנים וביצע את הסלפי הראשון שלו על פני המאדים. מצלמת WATSON , שבקצה הזרוע, תוכננה לבצע תקריבים של פני השטח והסלעים של מאדים, ולא תעוד חטוף של חברים ופרצופים מחייכים. שבועות של תכנון ועבודת צוות נדרשו על מנת לתכנת סדרת תנועות מצלמה וחשיפות מורכבות כך שיתאפשר ללכוד את Perseverance וסביבתו. 62 החשיפות שנוצרו בתהליך שובצו לכדי פסיפס פרטני, ויצרו את אחד מהסלפים המורכבים ביותר מאז ומעולם. במהדורה זו של הסלפי, מצלמת התורן של הסייר ומיכשור הסופר-קאם, מביטים אל עבר WATSON וקצה הזרוע המתוחה של הסייר. ההליקופטר אינג׳ניואיטי נראה במרחק של כ4 מטרים מהסייר.

PIA24542_fig2_1100c.jpeg

HD 163296: סילון מכוכב המצוי בתהליך התהוות

כיצד נוצרים סילונים במהלך ההתהוות של כוכב? איש אינו יודע בוודאות, אבל הדמיות חדשות של מערכת הכוכבים הצעירה HD 163296 מטילות אור חשוב על השאלה. הכוכב המרכזי מצוי עדיין בעיצומו של תהליך ההתהוות אבל ניכר שהוא כבר מוקף דיסקה מסתחררת וסילון הנהדף כלפי חוץ. הדמיית גלי רדיו שבוצעה בידי מערך הגלים המילימטרים הגדול במדבר אטקמה בצ׳ילה ( Atacama Large Millimeter Array - ALMA) חושפת את הדיסקה, הנראית עם מרווחים אשר נוצרו ככל הנראה כתוצאה מכוח המשיכה של הפלנטות המאוד צעירות. הסילון, אשר תועד באור נראה באמצעות ״הטלסקופ הגדול מאוד״ (Very Large Telescope - VLT) המצוי גם הוא בצ׳ילה, מורכב מגז - בעיקר מימן - הנהדף במהירות ממרכז הדיסקה. המערכת משתרעת על פני מאות יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית - המרחק בין כדור הארץ לשמש). פרטי התצפיות הללו מנותחים כעת באופן מעמיק, כחלק ממאמץ לבסס את את ההשערות שהסילונים נוצרים ומעוצבים, לפחות באופן חלקי, בידי שדות מגנטיים של הדיסקה המסתחררת. 

HD163296_AlmaVlt_960.jpeg

זורונג Zhurong - סייר חדש על המאדים

יש סייר חדש על המאדים. סייר המאדים הסיני ״זורונג״ נחת על הפלנטה האדומה במחצית מאי, כחלק ממשימת Tianwen-1. מאדים בסינית פרושו פלנטת האש, ובאופן הולם נבחר השם ״זורונג״ שפרושו המקורב במיתולוגיה הסינית הינו אל האש. זורונג נחת בחלקו הצפוני של מישור אוטופיה, מכתש הפגיעה הגדול ביותר במערכת השמש, ואזור אשר על פי דיווחים קודמים מכיל כמות גדולה של קרח מתחת לפני השטח. זורונג נושא עימו, כחלק ממערך רחב של מכשירים מדעיים,  ראדאר חודר קרקע שיכול לגלות קרח בעומקים של עד 100 מטרים. זורונג, הדומה במימדיו למכונית, מצולם כאן לצד בסיס הנחיתה שלו. התצלום בוצע בעזרת מצלמה אשר הופעלה מרחוק לאחר שהוצבה בידי הסייר עצמו. זורונג מתוכנן לפעול 90 ימים במסגרתם הוא צפוי לחקור את הגאולוגיה, האדמה והאטמוספירה של המאדים, במישור אוטופיה. 

ZhurongRover_CNSA_1080.jpeg

תצורה דמוית פרצוף אנושי בענני צדק - מג׳ונו

מה אתם רואים בענניו של צדק? מנקודת מבט בסקלה הגדולה ביותר, ממסלול הקפי, ניתן לזהות על פני צדק רצועות מתחלפות, בהירות-אדמדמות-חומות. אזורים של גז עולה, בעיקר מימן והליום, מסתחררים על פי רוב סביב אזורי לחץ גבוה. לחילופין, חגורת גז יורדת המסתחררת על פי רוב סביב אזורי לחץ נמוך - בדומה לציקלונים והוריקנים בכדור הארץ. חגורות סערה יכולות ליצור אובאלים לבנים מאריכי ימים, כמו גם כתמים אדומים מוארכים. החללית הרובוטית של נאס״א, ג׳ונו, לכדה את מרבית העננים המוצגים במהלך 2017, במסגרת המעבר הקרוב (לפניו של צדק) השישי שלה. ג׳ונו מקיפה את צדק במסלול אליפטי מוארך, בן כחודשיים. אך ניתן לשער שלא העננים הם אלה המושכים את עיניכם לתצלום המוצג - אלא דווקא התבנית בה הם ערוכים. הפנים הנשקפים, אשר זכו לשם החיבה Jovey McJupiterFace , נשארו בתצורה יציבה משך מספר שבועות, עד שענני סערה שכנים סחררו אותם הלאה. ג׳ונו השלימה עד כה כ33 הקפות של צדק ואמש בצעה מעבר קרוב לגנימד, הירח הגדול ביותר של מערכת השמש שלנו.

Jovey_JunoMajor_960.jpeg

סילונים מערפילית המחרוזת

איזה גוף שמיימי עונד את ערפילית המחרוזת? ראשית, ניתוח הנתונים מעיד כי המחרוזת הינה ערפילית פלנטרית, ענן גז הנפלט מכוכב בשלבי חייו האחרונים. כמו כן, מה שנראה כמו יהלומים המשובצים במחרוזת - הינם למעשה אזורים נקודתיים בוהקים של גז לוהט. במרכזה של ערפילית המחרוזת מצויים ככל הנראה זוג כוכבים המסתחררים האחד סביב רעהו כל כך בסמיכות עד כי הם חולקים אטמוספירה ונראים ככוכב יחיד. התצלום המוצג, תועד בידי טלסקופ החלל האבל. סילוני הגז הבוהק בגוון אדום, בחלק השמאלי העליון והימני התחתון הינם תוצאה של סילונים הנפלטים מהמרכז. העיתוי והאופן המדוייק בו נוצרו הסילונים מהווה עדיין מוקד למחקר פעיל. ערפילית המחרוזת הינה בת כ5,000 שנים והיא משתרעת על פני כ 5 שנות אור. ניתן לצפות בערפילית בעזרת טלסקופ גדול בכיוון קבוצת קשת.

Necklace_Hubble_960.jpeg

הגלקסיה, הסילון והחור השחור המפורסם

מדוע פולריס נקרא כוכב הצפון? ראשית, פולריס הינו הכוכב הבוהק המצוי בסמוך לקוו העולה מחלקו הצפוני של ציר סחרור של כדור הארץ. כתוצאה מכך, במהלך הסחרור העצמי של כדור הארץ, נראה כאילו שאר הכוכבים מקיפים את כוכב הצפון, עת הוא עצמו נשאר באותו כיוון -- מה שהופך אותו לכוכב הצפון. מכיוון שאין אף כוכב בוהק הסמוך לחלקו הדרומי של ציר הסחרור, אין בנמצא כעת - כוכב דרום. לפני אלפי שנים, הצביע ציר הסחרור העצמי של כדור הארץ בכיוון אחר. באותה עת ווגה היה כוכב הצפון. על אף שפולריס אינו הכוכב הבוהק בשמים, קל לאתרו משום שהוא מצוי בהמשכם של שניים מכוכבי העגלה הגדולה. התצלום - שבמרכזו פולריס - משתרע על פני כ8 מעלות משמי הלילה, והוא עובד דיגיטלית להחלשת עוצמתם של הנראית של הכוכבים הסובבים והדגשת הגז והאבק הקלושים - המוכרים כ-ערפילית המשולבת החיוורת (IFN - Integrated Faint Nebula) . פני השטח של פולריס הקפאיד פועמים באיטיות, וגורמים לעוצמת התאורה של הכוכב להשתנות במהלך מספר ימים.

Polaris_Falls_960.jpeg

אינג׳ניואיטי: טיסה ראשונה מעל אדמת המאדים

מהו אופן הסיור המחקרי הטוב ביותר במאדים ? יתכן ואין דרך יחידה בעלת יתרונות מוחלטים, אך דרך חדשה שהודגמה ממש בימים אלה טומנת בחובה הבטחה גדולה: טיסה. טיסה ממונעת תאפשר זיהוי אתרים מעניינים כמועמדים לבחינה יותר מעמיקה, תוך סריקת אזורים נרחבים. אמש, הדגים הליקופטר קטן בשם אינג׳ניואיטי,  לראשונה, טיסה ממונעת על המאדים. בוידיאו המוצג אשר צולם בידי סייר המאדים Perseverance, נראה אינג׳יניואיטי בתחילה נייח על אדמת המאדים. לאחר מספר שניות, מתחילים הלהבים הגדולים שלו להסתחרר, וכמה שניות לאחר מכן מתחוללת הסטוריה - עת אינג׳ניואיטי ממריא, מרחף כמה שניות ואז נוחת חזרה בבטחה. ניסויים נוספים לבחינת היכולות חסרות התקדים של אינג׳ניואיטי מתוכננים לחודשים הקרובים. טיסה יכולה לשמש את האנושות - במהלך העשורים הבאים - לסיורים מחקריים לא רק על פני המאדים, אלא גם על פני ירחו של שבתאי טיטאן.

Ingenuity.jpg

הגלקסיה, הסילון והחור השחור המפורסם

הגלקסיה האליפטית הבוהקת מסיה 87 (M87) הינה ביתו של החור השחור הסופרמאסיבי אשר תועד בידי טלסקופ אופק הארועים, בתצלום הראשון בהיסטוריה - של חור שחור. M87 המצויה במרחק של כ 55 מליון שנות אור, חברה עצומת מימדים בצביר הגלקסיות בתולה, מוצגת בתצלום אינפרא-אדום זה אשר תועד בידי טלסקופ החלל שפיצר - בגווני כחול. למרות ש M87 נראית כערפילית חסרת פרטים, לכד שפיצר את פרטיהם של סילונים יחסותיים המנשבים ממרכזה של הגלקסיה. הסילונים, הנראים במקטע המוגדל המשולב בתצלום, משתרעים על פני אלפי שנות אור. הסילון הבוהק יותר, הנראה מימין, פונה אלינו וקרוב יחסית לקוו הראיה שלנו. בצד הנגדי, ההלם הנוצר כתוצאה מהסילון - הבלתי נראה לככשעצמו - מתרחק מאיתנו ומאיר את קשת החומר החיוורת. בתצלום המשובץ למטה מימין, נראה תצלום החור השחור ההסטורי בקונטקסט ההולם, במרכזה של הגלקסיה הענקית והסילונים היחסותיים. מראה החור השחור הסופרמאסיבי יחד עם החומר המסתחרר סביבו במסעו פנימה, הינו הרבה מעבר ליכולת ההבחנה של שפיצר אך הוא מקור האנרגיה העצום ההודף את הסילונים היחסותיים ממרכזה של גלקסיית M87  הפעילה.

pia23122c-16_1067.jpeg

M106

פלא שמיימי זה, השוכן, מוקף בכוכבי כלב הציד, בסמוך לדובה הגדולה נתגלה ב1781 בידי אסטרונום המטר הצרפתי פייר מאשיין. בהמשך נוספה הגלקסיה לקטלוג של עמיתו וחברו צ׳ארלס מסייה כפריט M106. תצפיות טלסקופיות מודרניות חשפו כי זהו אי-יקום - גלקסיה ספיראלית בקוטר של כ30 אלף שנות אור, מרחק של כ21 מליון שנות אור בלבד מעבר לכוכבי שביל החלב. פורטרייט גלקטי מהמם זה, המבוסס על מידע מטלסקופי חובבים יחד עם מקצועיים, חושף ליבה בוהקת, צבירי כוכבים צעירים וכחולים, ואזורי לידת כוכבים אדמדמים הנפרשים לאורך הזרועות הספיראליות. הפורטרייט גם חושף סילוני גז מימן לוהט אדמדם. מסגרת הצילום כוללת גם לא מעט גלקסיות רקע, לרבות NGC 4248 בחלק התחתון מימין. M106 המוכרת גם כ NGC 4258, הינה דוגמה קרובה לגלקסיית אקטיבית מסוג סייפרט, והיא פולטת קרינה בכל חלקי הספקטרום מרדיו ועד קרני X. גלקסיות אקטיביות מוזנות אנרגטית בידי חומר הנופל אל תוככי חור שחור מרכזי מאסיבי.

M106-NOAO-HST-1024c.jpeg

הרחפן Ingenuity ביום ה39 על המאדים

רחפן המאדים אינג׳ניואיטי, כל ארבעת רגליו על הקרקע, תועד כאן ביום המאדים ה39 של המשימה ב 30 מרץ, מונח מתחת לכרסו של הסייר Perseverance. המראה מגובה הסמוך לפני השטח מורכב מפסיפס של  הדמיות אשר בוצעו ממצלמת WATSON המותקנת על הזרוע הרובוטית של הסייר SHERLOC. הרחפן במרכז התצלום תלוי מרחק סנטימטרים בודדים מפני השטח. עקבותיו של הסייר נפרשים אל האופק עת ברקע, מרחק של כ2 ק״מ,  נראים שוליו של מכתש ג׳זרו. אינג׳ניואיטי השוקל כ1.8 ק״ג על כדור הארץ, שוקל כ0.68 ק״ג על המאדים. להבי הרוטור שלו משתרעים על פני כ1.2 מטרים ישאו אותו אל טיסת הניסוי הממונעת הראשונה על פני פלנטה אחרת, תוך השענות על אטמוספירת מאדים הדלילה, כ1 אחוז מצפיפות האטמוספירה בכדור הארץ. הטיסה צפויה לא לפני היממה המאדימית ה48 (8 באפריל).

PIA24449_1024.jpeg

החור השחור בליבתה של M87 - באור מקוטב

במלותיו המפורסמות של קארל סאגאן ״אם אתה רוצה לייצר סילונים מחור שחור, אתה חייב תחילה לייצר שדות מגנטיים״. התצלום המוצג משקף את כיוון הספין (הקיטוב) של גלי הרדיו. הקיטוב נוצר כתוצאה מהשדות המגנטיים העזים הסובבים את החור השחור הסופר-מאסיבי בליבת הגלקסיה האליפטית M87. גלי הרדיו נצפו באמצעות טלסקופ אופק הארועים (EHT - Event Horizon Telescope), המשלב נתונים מרדיו-טלסקופים הפזורים בכל העולם. מבנה הקיטוב, אשר מופה באמצעות קווי זרימה כתוצאה מעיבוד ממוחשב, הוצבו על גבי תצלום החור השחור המפורסם אשר נחשף לראשונה ב2019. המבנה התלת מימדי המלא של השדה המגנטי הינו מורכב. ניתוח ראשוני מלמד שחלקים מהשדה מקיפים את החור השחור יחד עם החומר הנאסף סביבו, כפי שהיה צפוי. יחד עם זאת, רכיב נוסף של השדה, דומה כי משתרע בניצב והלאה מהחור השחור. רכיב זה עשוי להסביר כיצד חומר הנופל אל תוככי החור השחור, משוגר במקום זאת אל הסילון של M87.

M87bhPolarized_Eht_960.jpeg

פני השטח של נוגה מ-וונרה 14

מה נראה אילו יכולנו לעמוד על פניו של ״כוכב הלכת״ נוגה? בתצלום למעלה מוצג המראה מוונרה 14, נחתת רובוטית סובייטית אשר צנחה למטה מבעד למעטה האסטמוספירה הצפוף של נוגה במרץ 1982. הנוף הצחיח אליו נחשפה כולל סלעים שטוחים, מישורי אדמה ריקים עצומים, ושמים נטולי מאפיינים הנראים מעל אזור Phoebe הסמוך לקוו המשווה של נוגה. משמאל ניתן לראות את מודד חדירות הקרקע של רכב החלל, עת הפריט הלבן מימין הינו חלק מכיסוי עדשה אשר הוסר והושלך. רכב החלל המוקשח וונרה שרד משך כשעה בתנאי הקיצון של הפלנטה:  טמפרטורות של כ450 מעלות צלסיוס ולחץ אטמוספרי של כ-פי 75 מאשר על פני כדור הארץ. למרות שהמידע מוונרה 14 שוגר חזרה לפני כמעט 40 שנה, העיבוד הדיגיטלי לשיבוץ חלקי התצלום הבלתי רגילים אותם תעדה וונרה - ממשיך בימינו אלה. ניתוח עדכני של מדידות אינפרא-אדום אשר בוצעו בידי מקפת סוכנות החלל האירופית וונוס-אקספרס מעיד כי יתכן וכעת בנוגה מצויים הרי געש פעילים.

Venus_Venera14_960.jpeg

עמודי ערפילית הנשר באינפרא-אדום

כיצד תשמע צליפה של לייזר? אין צורך להיוועץ במומחים על מנת לענות, פשוט האזינו להקלטה האקוסטית הראשונה של צליפת לייזר על פני המאדים. ב2 למרץ יום המאדים (Sol) ה12 של משימת Perseverance מכשיר הסופר-קאם הממוקם בראש תורן - צלף כ30 פעם באמצעות לייזר, על פניו של סלע המכונה ״מאז״ המצוי במרחק של כ3.1 מטרים. המקרופון של המכשיר תעד את מקצב צליפות הלייזר העדין. גלי הלם התפשטו באטמוספירת המאדים הדלילה, עת פיסות סלע זעירות, המתאיידות כתוצאה מפגיעת הלייזר, אחראיות לקולות הפיצפוץ. קולות המספקים רמזים באשר להרכב הסלע. תקריב הסופר-קאם המוצג מתעד אזור על פני הסלע בגודל של כ6 ס״מ. ״מאז״ בשפת הנאווג׳ו פרושו מאדים.

pia24493-2-1041.jpeg

Perseverance 360: סלעים חריגים והחיפוש אחר חיים

האם זהו מאובן? מבט על התצלומים האחרונים אותם שלח סייר המאדים החדש, דומה למסע חיפושי אוצר, עת התהילה יכולה להגיע לאדם הראשון שיזהה סלע שהוא למעשה עצם מאובנת, או סלע עליו מוטבעת צלליתו של צמח עתיק, או כל עדות אחרת לקיומם של חיים בעברו של מאדים. יחד עם זאת, למרות שאין לשלול את האפשרות הדרמטית לגילוי שלד מאובן, מרבית הביולוגים ״החוץ ארציים״ (Exobiologists) מעריכים שיותר סביר שמערכות האנליזה הכימיות של Perseverance תגלנה עדויות ביוכימיות להמצאותם של חיים קדומים מיקרוסקופיים חד-תאיים. סיבה מרכזית היא שהתפתחותם של חיים רב-תאיים דורשת הרבה יותר חמצן מאשר אי פעם היה נוכח על גבי המאדים. אך גם לאחר שמשקללים הערכה זו, איש אינו מצוייד בבטחון מוחלט בהקשר זה, וכולכם מוזמנים להגדיל דיגיטלית כל תצלום המגיע מהסייר -- לרבות תצלום 360 המעלות שלמעלה, המתעד את הסביבה המקיפה את אתר הנחיתה במכתש ג׳זרו. למרות שמדעני סוכנות החלל האמריקאית חוקרים את התצלומים בעצמם -- ככל שאתם מזהים ממצא חריג - אנא העלו אותו לרשתות החברתיות. אם אכן הממצא שלכם ימצא מסקרן במיוחד, מדעית, סביר כי המידע על כך יגיע לסוכנות החלל. 

Perseverence - Mar 9 2021.jpg

עמודי ערפילית הנשר באינפרא-אדום

כוכבים, שזה מקרוב נולדו, מצויים בהליכי היווצרות בערפילית הנשר. תוך התכווצות גראביטציונית, עודם משובצים בעמודי הגז הצפוף והאבק - הודפת הקרינה העזה הנפלטת מהכוכבים הצעירים והבוהקים ומלהיטה - את החומר שסביבם. התצלום אשר תועד טלסקופ החלל האבל באינפרא-אדום קרוב, מאפשר להביט מבעד למרבית האבק הצפוף אשר אוטם את העמודים למעבר אור נראה. המבנים העצומים - שנות אור בגודלם וזכו לכינוי ״יסודות הבריאה״. ערפילית הנשר, המצויה בזיקה לצביר הכוכבים הפתוח M16, שוכנת במרחק של כ6,500 שנות אור. ערפילית הנשר הינה מטרת תצפית קלה מבעד לטלסקופי חובבים, באזור עשיר בערפיליות בכיוון קבוצת הכוכבים זנבו של הנחש.

M16Ir_HubbleRomero_960.jpg

מאדים בקבוצת שור

אתם יכולים לאתר את מאדים בשמי הלילה יחסית בקלות. הפלנטה האדומה, בימים אלה ביתו של סייר המאדים Perseverance, נודדת בתקופה זו בקבוצת שור, קרוב בשמי הלילה לשבע האחיות של קבוצת הכוכבים הפליאדות (כימה בעברית). התצלום רחב השדה והעמוק המוצג למעלה,  לכד את מאדים יום לאחר שחלף בנקודה הקרובה ביותר לצביר הפליאדות, ב3 למרץ. מאדים הינו האובייקט הצהבהב הבוהק מיד מתחת למרכז התצלום מרחק 3 מעלות בלבד מצביר הכוכבים הכחול והיפה. אלדברן, המתחרה במאדים בצבעו ובעוצמתו, הינו כוכב האלפא של קבוצת שור. הכוכב הענק האדום מצוי בסמוך לחלק השמאלי התחתון של התצלום, כוכב חזיתי בולט בקוו הראיה אל צביר ההאידות המרוחק יותר. הערפילית האפילה והמאובקת ממעל, חיוורת מכדי להראות בעיניים בלתי מצויידות, שוכנת לאורכו של הענן המולקולרי של פרסאוס, עם הבוהק האדום הבולט של NGC 1499, ערפילית קליפורניה, בחלק הימני העליון.

2021_03_02_Mars_Taurus_1024px.jpg

Perseverance: סרטונים מהנחיתה על מאדים

כיצד נראית נחיתה על המאדים? על מנת לשפר את ניטור תפקודן של המערכות השונות המעורבות בתהליכי הכניסה לאטמוספירה, ההנמכה והנחיתה - של גשש המאדים Perseverance בשבוע שעבר, הותקנו בחלקים שונים של המתקן - מצלמות עם יכולות ווידיאו, והמידע שתועד הגיע כעת לכדור הארץ. הווידיאו בן 3.5 הדקות המוצג מתחיל עם פתיחתו של המצנח העצום, המאט במידה דרמטית את מהירותו של רכב החלל בכניסתו לאטמוספירה של מאדים. בשלב הבא, נראה מגן החום נפרד מהרכב ומתרחק. ככל ש Perseverance מנמיך, גדלה נוכחותו של מאדים בתצלומים ופני השטח נראים ברמת פרטים גדלה והולכת. בסמוך לדקה 2 של הווידיאו, משוחרר המצנח וPerseverance עובר לנחיתה הנתמכת ברקטות. בסמוך לאחר מכן מנוף הרקיע נכנס לפעולה, מניח את Perseverance ברכות על הקרקע, והודף את עצמו הלאה משם. סייר החלל הרובוטי Perseverance יחל כעת בחקר מכתש ג׳זרו, בין השאר בחיפוש אחר סימני חיים שאולי התקיימו בעבר של הפלנטה השכנה לכדור הארץ.

Perseverence Mars Landing.jpg

Perseverance: שבע דקות למאדים

כמה קשה לנחות בבטחה על מאדים? כנראה שמאוד קשה: מספר הנסיונות שכשל גדול ממספר הנסיונות שהצליח. בחמישי הקרוב - יתרחש הנסיון הבא. הקושי העיקרי נובע מכך שאטמוספירת מאדים צפופה מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנה -- התעלמות, מעמידה את רכב החלל בסכנת התכה. מאידך - האטמוספירה דלילה מכדי לאפשר השענות על מצנחים בלבד -- בחירה שכזו מעמידה את רכב החלל בסכנת התרסקות. על כן, כפי שניתן לראות בסרטון המוצג, יאבד רכב החלל חלק גדול ממהירותו בעזרת מצנח עצום, לאחר מכן יעבור להאטה בעזרת רקטות, ולסיום - בהנחה שהכל עובר בשלום - מנוף אווירי מרחף ינמיך את רכב החלל במימדי מכונית, Perseverance בעזרת חבלים - באיטיות אל פני השטח. התהליך נשמע מורכב במידה לא סבירה אך שיטה זו בדיוק נוסתה כבר בהצלחה ב2012 - עת סייר המאדים קיוריוסיטי הוצב על פני המאדים. התהלך המלא מהכניסה לאטמוספירה ועד להתייצבות על הקרקע אורך כ7 דקות, כאשר כל שלב ושלב מתוזמן ומנוהל בידי מחשב החללית. המרחק לכדור הארץ אינו מאפשר תקשורת אינטראקטיבית מהירה. במהלך שבע הדקות הללו - כל שבני האנוש על הקרקע יוכלו לעשות, יהיה להמתין לדיווח כי הנחיתה עלתה יפה. בשבוע שעבר, רכב החלל ״תקווה״ של איחוד האמיריות הגיע למאדים והשתלב בהצלחה במסלול הקפי יציב סביב המאדים. יום למחרת הצטרפה אליו משימת החלל הסינית טיאנוון-1, אשר ככל הנראה תתארגן להנחתת סייר המאדים אותו היא נושאת בנקודת זמן כלשהי במהלך החודשים הקרובים.

Perseverence Landing.jpg

אלומות לייזר בקרב עם האטמוספירה

מדוע כוכבים מהבהבים? האשם נעוץ באטמוספירה שלנו, עת כיסי אוויר בטמפרטורה שונה מהממוצע, בתנועה מתמדת, מעוותים את מהלך קרני האור מאובייקטים אסטרונומיים מרוחקים. מערבולות אטמוספיריות מהוות אתגר לאסטרונומים משום שהן מערפלות את דמויות האובייקטים הנחקרים. הטלסקופ בתצלום, המהווה חלק ממתחם מצפה הכוכבים הארופאי הדרומי (ESO - European Southern Observatory) פראנל, מצוייד בארבעה לייזרים על מנת להלחם בתופעה. הלייזרים מכויילים לצבע המתאים לעירור אטומי נתרן אשר נשרו ממטאורים חולפים ברום האטמוספירה. נקודות נתרן בוהקות אלה משמשות ככוכבים מלאכותיים אשר הבהובם מאובחן מיידית ומשמש לכיולה של מראה גמישה שחלקיה נעים בקצב של מאות פעמים בשניה, לתיקון התנודות האטמוספריות וכתוצאה מכך - לחידוד התמונה. שיטות התיקון הינן תחום מחקר פעיל ומתפתח והן מאפשרות במקרים מסויימים תעוד של תצלומים ברמה המקבילה לזו של טלסקופ החלל האבל - מהקרקע. ספין-אוף מעניין של שיטה זו יושם לפיתוחו של כלי אבחון ברפואת עיניים - המשמש להשגת תצלומים חדים במיוחד של הרשתית.

AoLasers_Munoz_960.jpg

אפולו 14: מראה מרכב הנחיתה אנטרס

בשישי האחרון לפני 50 שנה, נחת רכב הנחיתה הירחי של אפולו 14 - אנטרס - על הירח. לקראת סיום השהיה על הירח ביצע האסטרונאוט אד מיטשל סדרת תצלומים של משטח הירח מבעד לחלון רכב הנחיתה. התצלומים שובצו לכדי הפסיפס המוצג בידי אריק ג׳ונס עורך הג׳ורנל ״פני הירח מאפולו״. המראה המתועד צופה לכיוון צפון מערב, אל עבר רמות פרה מאורו, לאחר שהאסטרונאוטים השלימו את המסע הרגלי השני והאחרון שלהם על פני הירח. עגלת הציוד, מריצה בעלת שני גלגלים המשמשת להובלת ציוד ודגימות, בולטת במרכז התצלום. בסמוך לאופק, במרכז התצלום, יש סלע ברוחב של כ1.5 מטרים הקרוי סלע הצב. במכתש שטוח, מעט לפני הסלע, ניתן לראות את ידיתו הלבנה של פטיש דגימות, אשר לכשעצמו נעוץ באדמת המכתש, לאחר שנזרק לשם בהטלה ספורטיבית בידי האסטרונאוט מיטשל. עמיתו חוקר הירח של מיטשל - האמריקאי הראשון בחלל אלן שפרד - אילתר מקל גולף וחבט בשני כדורי גולף. אחד מהכדורים נראה (במאמץ) כנקודה לבנה בסמוך לפטיש הדגימות של מיטשל.

a14pan9335-43emj_900.jpg

אסטרואיד חולף

סלעים מהחלל פוגעים בכדור הארץ ברמה יומית. יחד עם זאת, ככל שהסלע גדול יותר, תדירות הפגיעות יורדת. קילוגרמים של אבק חודרים ברמה יומית. חלקיקי האבק היותר גדולים מופיעים תחילה כמטאור בוהק. סלעים במימדי בייסבול, כמו גם כדורי קרח, חולפי מבעד לאטמוספירה שלנו ברמה יומית - אך רובם מתאיידים במהרה ללא הותיר זכר. סיכון משמעותי נשקף מסלעים בגודל של כ 100 מטרים, הפוגעים בכדור הארץ אחת ל1000 שנים. אובייקט במימדים אלה, הפוגע באוקיינוס, יכול לגרום לצונאמי בעל פוטנציאל הרס אפילו של חופים רחוקים. התנגשות עם אסטרואיד מאסיבי יותר, במימדים של 1ק״מ, הינה ארוע נדיר יותר המתרחש אחת למליוני שנים, אך פוטנציאל ההרס שלו הוא בעל מימדים גלובליים. הרבה מהאסטרואידים חומקים מגילוי. האסטרואיד הנראה בתצלום המוצג כנתיב כחול ארוך התגלה במקרה באמצעות טלסקופ החלל האבל, ב1998. התנגשות עם אסטרואיד גדול שכזה לא תשפיע כמעט על מסלולו של כדור הארץ, אך תגרום להצפת האמוספירה באבק אשר ישנה את האקלים על כדור הארץ. אחת התוצאות הצפויות הינה הכחדה גלובלית של מרבית צורות החיים, כזו שתגמד את ההכחדה אותה אנו חווים כעת.

AsteroidStreak_hst_960-2.jpg

קווי השדה המגנטיים האנכיים של NGC 5775

כמה רחוק מגיעים קווי שדה מגנטיים אנכיים של גלקסיות ספיראליות? אסטרונומים ערים לקיומם של שדות מגנטיים, בחלק מהגלקסיות הספיראליות, מזה שנים. יחד זאת, מש״מערך הרדיו הגדול מאוד״ (Very Large Array - VLA) המופעל בידי הNRAO (אותו מתקן אשר זכה לתהודה ציבורית במסגרת הסרט Contact) שודרג ב2011, נתגלה באופן בלתי צפוי ששדות אלה יכולים להשתרע במאונך לדיסקת הגלקסיה מרחק כמה אלפי שנות אור. התצלום המוצג של הגלקסיה NGC 5775 הנראית מצידה החד, ואשר תועדה במסגרת סקר (Continuum Halos in Nearby Galaxies -  CHANG-ES) חשף גם קווי שדה מגנטי מחודדים אשר ככל הנראה נפוצים בגלקסיות ספיראליות. באופן אנלוגי לשבבי ברזל סביב מגנט, עוקבת הקרינה מאלקטרונים סביב קווי השדה המגנטי הגלקטיים, במהירות הקרובה למהירות האור. מתאר קווי השדה המגנטיים המתועד בתצלום זה של הVLA משקף זאת. תצלום האור הנראה אשר בוצע באמצעות טלסקופ החלל האבל חושף אזורי לידת כוכבים בוורוד. דומה כי רוחות מאזורים אלה מסייעות ביצירת השדות המגנטיים הגלקטיים המרהיבים והנרחבים הללו.

NGC5775_NraoEnglish_6067.jpg

ערפילית הקליע - הדמיה קולית

מה מתרחש בערפילית הקליע? צביר גלקסיות מאסיבי זה (IE 0657-558) אחראי לעיוותי עידוש גראביטציוני של גלקסיות הרקע עם מאפיינים אשר נחשבו עד לאחרונה כעדות משמעותית התומכת בהשערה שהצביר מכיל חומר אפל. ניתוח אלטרנטיבי של הנתונים, יחד עם זאת, מצביע על חלופה פחות פופולרית -- גראביטציה מתוקנת -- ככזו היכולה להסביר את דינמיקת הצביר ללא חומר אפל, כמו גם לספק תרחיש היווצרות סביר יותר. שתי ההיפותיזות המדעיות מצויות בתחרות להציע הסבר לממצאים התצפיתיים: חומר בלתי נראה כנגד גראביטציה מתוקנת. הקרב דרמטי במיוחד משום שדוגמה חדה התומכת בהיפותיזת החומר האפל תנפץ את הפשטות של ההצעות לתיקון תורת הגראביטציה. ההדמיה משולבת הקול נוצרה מחיבור מידע שנאסף בידי האבל/צ׳אנדרה/מגלן, עת אדום מסמן קרני X הנפלטים מגז לוהט, וכחול מסמן את החומר האפל אשר הוסח על פי המשוער ממקומו המקורי. ההדמיה הקולית מייצרת טונים נמוכים לייצוג חומר אפל, טונים בינוניים לייצוג אור נראה, וטונים גבוהים לייצוג קרני X. הקרב על פרשנות התצפיות באשר לצביר הקליע צפוי להמשך ככל שממשיכים להצטבר תצפיות נוספות, הדמיות מחשב וניתוחים.

Bullet Cluster.jpg

המפגש הגדול: שבתאי וצדק מתכנסים

זה קורה !. שבתאי וצדק, מאוד בקרוב, יראו כמעט בדיוק באותה נקודה. בצרוף מקרים, בלילה הארוך בשנה, בחצי הכדור הצפוני, והיום הארוך בשנה - בדרומי -- המפגש הגדול שחיכינו לו - מתרחש. בתוך 6 ימים יהיו צדק ושבתאי צמודים זה לזה -- כמידי 20 שנה. אך הפעם מדובר במפגש חריג -- בו הפלנטות תראנה קרובות במידה שלא נראתה מאז 1623 - כדי מרחק זוויתי של 1/10 המעלה -- משמעותית פחות מקוטרו הזוויתי של הירח המלא. בימים הקרובים יחלוף בסמוך גם ירח חרמשי ויספק הזדמנות ציורית ראשונית לתצלומים איקוניים. האילוסטרציה המוצגת מתארת את תהליך ההתקרבות בין הפלנטות במעהלך נובמבר ודצמבר, על רקע האלפים הצרפתיים. 

SaturnJupiter_Voltmer_960.jpg

קפסולה חוזרת מהאסטרואיד ריוגו

השובל החוצה את השמים הינו עדות לקפסולה החוזרת מאסטרואיד. הקפסולה המכילה סלעים קטנים ואבק מפני השטח של האסטרואיד-סמוך-הארץ  (NEO - Near Earth Object)  ריוגו 162173 אשר הוחזרה מוקדם יותר החודש. הקפסולה שוחררה מחללית האם האיבוסה 2 אשר הגיעה לריוגו ב2018, דגמה את פני השטח שלו ב2019, והחזירה את הדגימה חזרה לכדור הארץ. עם כניסתה לאטמוספירה שגרה הקפסולה מפרש וצנחה באיזורים הכפריים של אוסטרליה. משימה דומה של NASA, משימת OSIRIS-Rex אספה לאחרונה דגימה של סלעים ואבק מאסטרואיד דומה Bennu, והיא מתוכננת להחזיר את הדגימות הללו לכדור הארץ ב 2023. ניתוח הדגימות טומן בחובו הבטחה לספק תובנות חדשות באשר למערכת השמש המוקדמת, יחד עם רמזים חדשים ביחס לשאלות כמו כיצד הגיעו מים וחומרים אורגניים לכדור הארץ. 

Ryugu Hayabusa Return Capsule.jpg

סימאיס 147: שריד סופר נובה

קל ללכת לאיבוד תוך מעקב אחר השריגים הנפתלים הנראים בתצלום עתיר פרטים זה של שרידי סופר הנובה סימאיס 147. הערפילית הפופולרית המקוטלגת גם כ Sharpless 2-240 זכתה גם לכינוי ערפילית הספגטי. הערפילית הנראית בכיוון קבוצת שור משתרעת על פני כ 3 מעלות משמי הלילה, כ 6 פעמים הירח המלא. הערפילית מצויה במרחק של כ 3,000 שנות אור. 3 מעלות במרחק זה מתרגמות לכ150 שנות אור. התצלום מורכב ממידע אשר סונן באמצעות מסננים צרי סרט, עת גווני אדום הנפלטים מאטומי מימן מיוננים, וגווני כחול ירוק חיוור מאטומי חמצן מיוננים פעמיים - מזהים גל הלם של גז בוהק. שריד סופר הנובה הינו בגיל משוער של כ40,000 שנים, כלומר האור מההתפוצצות הקוסמית המאסיבת הגיע לראשונה לכדור הארץ לפני כ40,000 שנים. שריד סופרהנובה המתפשט אינו התוצר היחיד של ההתפוצצות. התהליך הקוסמי האלים הותיר מאחוריו גם כוכב נויטרונים מסתחרר או פולסר המהווה את כל שנותר מליבתו של הכוכב. 

S147_GeorgesAttard1024.jpg

מקור: תמונת היום באסטרונומיה של NASA

מונס רומקר באוקיינוס הסערות

מונס רומקר, מערך כיפות וולקניות המשתרע על פני כ70 ק״מ ומתנשא לגובה של כ1100 מטרים מעל פניה השלווים של הימה הירחית העצומה המוכרת כאוקיאנוס פרוסלרום או אוקיינוס הסערות. קוו התפר יום/לילה הירחי, נראה באלכסון בחלק השמאלי של תצלום התקריב הטלסקופי מה 27 לנובמבר. אתר הנחיתה של משימת צ׳אנגה-5 הסינית גם הוא בתחומי התצלום. רכב החלל המשלב גשש יחד עם רכב השבה, נחת באזור שמייד מימין למרכז התצלום, מצפון למונס רומקר ב1 לדצמבר. ב3 לדצמבר המריא רכב ההשבה, נושא 2 ק״ג של חומר ירחי, חזרה לכדור הארץ.

MonsRumker_Letellier.jpg

גלקסיות האנטנה - גלקסיות בהתנגשות

מרחק שישים מיליון שנות אור בכיוון קבוצת עורב, מצויות שתי גלקסיות אלה בהליך התנגשות. תאונת הרכבות הקוסמית, אשר תועדה בתצלום טלסקופ החלל האבל זה, ברמת פרוט מעוררת השתאות - מתרחשת על פני מאות מליוני שנים. יחד עם זאת, כוכבי הגלקסיות המקוטלגות כ NGC 4038 ו NGC 4039 - מתנגשים ביניהם - לעתים רחוקות בלבד. ענני הגז המולקולרי והאבק של הגלקסיות - מתנגשים לעומת זאת - לעתים קרובות, תוך התנעת אפיזודות סוערות של יצירת כוכבים, בסמוך למרכז האזור. צבירי כוכבים חדשים וחומר בינכוכבי, נכרחים יחדיו ונהדפים מאזור ההתנגשות בידי כוחות גראביטציוניים. תקריב האבל זה מתעד אזור המשתרע על פני כ 50,000 שנות אור, במרחקן המשוער של הגלקסיות. בתצלומי שדה רחב של הגלקסיות,  נחשפים מבנים מוארכים על פני מאות אלפי שנות אור ויוצרים את המראה שהעניק לצמד הגלקסיות את שמן הפופולרי - גלקסיות האנטנה.

AntennaeGpotw1345a_1024.jpg

הענן המולקולרי הגדול ברנארד 68

להיכן נעלמו כל הכוכבים? אזור שהיה מוכר לאסטרונומים עד לאחרונה כחור בשמים -  פוענח כענן מולקולרי אפל. ריכוז גבוה של אבק וגז מולקולרי בולע את מרבית האור הנראה של כוכבי הרקע. האפילה השוררת בתוככי עננים מולקולריים הופכת אותם לאחד המקומות הקרים והמבודדים ביקום. ערפילית ברנארד 68 הנראית בתצלום, בכיוון קבוצת הכוכבים אופיוכוס, הינה אחת מערפיליות הבליעה האפילות הבולטות ביותר. העובדה שלא ניתן לראות כוכבים בסמוך למרכז הענן המולקולרי, מעידה על כך שהאובייקט קרוב יחסית. מדידות מלמדות שהוא מצוי במרחק של כ500 שנות אור וגודלו יותר מחצי שנת אור. לא ידוע כיצד עננים מולקולריים כמו ברנארד 68 נוצרים, אבל ידוע שהם מהווים ככל הנראה אתרי יצירה של כוכבים חדשים. למעשה, דומה כי ברנארד 68 צפוי לקרוס אל עצמו וליצור מערכת כוכבים חדשה. באור אינפרא-אדום ניתן להביט אל מבעד לענן.

barnard68v2_vlt_960.jpg

מקור: תמונת היום באסטרונומיה של NASA

הצביר הכפול בפרסאוס

מרבית צבירי הכוכבים מרשימים לכשעצמם. הצבירים הפתוחים  NGC 869 ו 884, יכולים להחשב מרשימים במידה כפולה. הצביר הכפול הנראה בתצלום, בוהק עד כדי נראות באתרי תצפית חשוכים, בעין בלתי מצויידת . על אף שהצביר התגלה ככל הנראה עוד לפני עידן ההסטוריה המתועדת, האסטרונום היווני היפרכוס הכיר וקיטלג את האובייקט. הצבירים מצויים במרחק של כ7,000 שנות אור בכיוון קבוצת פרסאוס, והם מרוחקים זה מזה כדי מאות שנות אור בלבד. בנוסף לקרבתם היחסית, ההערכות לגבי גילם, כנגזר מהערכות הגיל של הכוכבים המרכיבים אותם, מאוד דומות זו לזו -- עדות לכך ששני הצבירים הינם תוצר של אותו אזור יוצר כוכבים.

DoubleCluster_Polanski_960.jpg

NGC 5866 גלקסיה הניצבת עם צידה החד פונה לקוו הראיה שלנו

מדוע גלקסיה זו היא כה דקה? הרבה גלקסיות דיסקה הינן דקות במידה דומה לזו של NGC 5866, המצולמת כאן, אך קוו הראיה אליהן, מנקודת מבטינו, אינו ניצב ברמת דיוק כה גבוהה החושפת את צידן הדק בלבד. אחת הלגקסיות בהן אנו צופים מצידן החד - הינה גלקסיית שביל החלב שלנו.  NGC 5866 המקוטלגת כגלקסיה עדשתית, מכילה מספר גדול של נתיבי אבק הנראים אפלים ואדמדמים, עת הרבה מהכוכבים היותר בוהקים בדיסקה אחראים לגוון אופף כחלחל. הדיסקה הכחולה של כוכבים צעירים נראית ממשיכה, במישור הגלקטי המאוד דק, מעט אל מעבר לאבק. עת התפיחה במרכז הדיסקה נראית כתמתמה, ככל הנראה כתוצאה מכוכבים כתומים ואדומים - בוגרים יותר - המרוכזים באותו אזור. על פי רוב, גלקסיות דיסקה הן מאוד דקות משום שחלקיקי הגז המרכיב אותן התנגשו בינם לבין עצמם, עודם מסתחררים סביב מרכז גרביטציוני. גלקסיית NGC 5866 שוכנת במרחק של כ 44 מליון שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים דרקון.

ngc5866_hst_960.jpg

חמישים ארועים בגלי גרביטציה - איור

יותר מחמישים תצפיות של גלי גרביטציה נצברו עד כה. ארועים אלה הינם עדות להתנגשות עזה בין שני חורים שחורים, חור שחור וכוכב נויטרונים, או צמד כוכבי נויטרונים. מרבית הארועים הללו נקלטו - במהלך 2019 - בגלאי גלי הגרביטציה LIGO שבארה״ב ו VIRGO שבארופה. האיור מציג את מסת המשתתפים ב50 הארועים הראשונים. נקודות כחולות מסמנות חורים שחורים, נקודות כתומות מסמנות כוכבי נויטרונים. האסטרופיזיקאים אינם משוכנעים עד כה באשר לזהותם של האובייקטים המסומנים בלבן, ואשר מסתם מצויה בטווח הביניים שבין 2 עד 5 פעמים מסת השמש. באור נראה, האובייקטים הדומיננטיים בשמי הלילה הינם כוכבים ופלנטות סמוכות אשר מוכרים משחר האנושות . האובייקטים הדומיננטיים, בגלי גרביטציה, הינם לעומת זאת, חורים שחורים מרוחקים אשר העדויות הראשונות על קיומם הגיעו אלינו לפני פחות מחמש שנים. זוהי תובנה מאירת עיניים -- והממצאים בגלי גרביטציה כבר מעצבים מחדש את התובנות - לא רק באשר ללידתם ומותם של כוכבים ברחבי היקום, אלא גם באשר לתכונותיו של היקום בכללותו.

GWaveSources2020Oct_LigoVIrgo_960.jpg

לגעת ב-בנו - הסרט

כיצד זה נראה כאשר חובטים באסטרואיד. רכב החלל הרובוטי OSIRIS-REx של נאס״א הנמיך בחודש שעבר לעבר האסטרואיד הקטן והסמוך 101955 Bennu, החדיר לתוכו רגעית זרוע ואז התרחק חזרה במהירות. הוידיאו המוצג משקף 3 שעות במהלך ארוע ה״גע-וסע״ (TAG - Touch and Go). בתחילת הסרטון מגיע הגשש האוטומטי למרחק של כ500 מטרים מהסלע החללי בעל צורת היהלום, עת הוא מסתחרר במידה משמעותית מתחתיו. 20 שניות מתחילת הסרטון מתגלה אזור המגע המתוכנן - נייטינגייל - אשר נבחר על שום היותו שטוח יחסית ונטול בולדרים אשר עלולים לפגוע ברכב החלל. לאחר 34 שניות מתגלה לפתע צילה של זרוע הדגימה, ובסמוך לאחר מכן אבנים וחצץ מתחילים להתעופף, כתוצאה מהחבטה העזה שספגו מהזרוע. רכב החלל לכד ואיחסן חלק מהחומרים שנפלטו מ-בנו לצורך הובלת הדגימות חזרה למחקר יסודי. המסע הארוך חזרה יחל במרץ 2021 והוא צפוי לנחות בכדור הארץ בספטמבר 2023. אם הדגימות אכן תגענה בהצלחה לכדור הארץ, הן תנותחנה לאבחון נוכחות של תרכובות אורגניות אשר יתכן ושימשו ל״הזרעת״ כדור הארץ הצעיר, יסודות ומירלים נדירים וחריגים, ורמזים באשר להסטוריה הקדומה של מערכת השמש שלנו.

TAG Bennu.jpg

חומר אפל ביקום מסומלץ

האם היקום שלנו רדוף? ניתן לקבל רושם שכזה ממפת החומר האפל המוצגת בתצלום דלעיל. כוחות גראביטציה שמקורם בחומר שאינו נראה הינם ההסבר המוביל לשאלה כיצד גלקסיות מסתחררות כה מהר, כיצד צבירי גלקסיות מכילים גלקסיות המקיפות אותם כה מהר, כיצד עדשות גראביטציוניות מסיחות קרני אור במידה כה גדולה, ומדוע החומר הנראה מתפלג מרחבית באופן אותו אנו מכירים - הן ביקום המקומי והן בקרינת הרקע הקוסמית במיקרו גלים. ההדמיה אשר היוותה מוצג בתערוכת החלל הקודמת של פלנטריום היידן במוזיאון הטבע של ניו-יורק (AMNH - American Museum of Natural History) - היקום האפל, מהווה דוגמה לנוכחות הבולטת של חומר אפל ביקום שלנו. התצלום המוצג הינו פריים בודד מסימולציית מחשב עתירת פרטים, בו שריגים מורכבים של חומר אפל המוצגים בשחור, נפרשים לכל עבר כקורי עכביש, עת גושים יחסית נדירים של חומר באריוני  צבועים בכתום. הסימולציות הללו מגלות התאמה סטטיסטית טובה לתצפיות האסטרונומיות. בצרוף מקרים אולי מוזר עוד יותר, החומר האפל -- על מוזרותו והחידה הכרוכה במקורו - אינו המקור הבלתי מפוענח היחיד של גראביטציה ביקום, אולי אפילו אינו המוזר ביותר. הכבוד הזה נופל בחלקו של מרכיב אחר - האנרגיה האפלה - מקור אחיד יותר של דחיה גראביטציונית אשר דומה כי כעת הוא מהווה את המרכיב הדומיננטי בהתפשטות היקום.

DarkMatter_KipacAmnh_960.jpg

התפרצות הר געש בנוגה - איור

כיצד תראה התפרצות הר געש על פני נוגה? סימנים המעידים על הרי געש פעילים בנוגה, הוכרזו מוקדם יותר השנה, בקשר עם טמפרטורה גבוהה במידה בלתי מוסברת באזורים המכילים הרי געש עתיקים בלבד. למרות הדמיות מכ״מ נרחבות של נוגה אשר נצברו עם השנים, מונעים ענני חומצה גופריתית סמיכים - צילום באור נראה. האיור האומנותי משחזר את המראה הצפוי של התפרצות וולקנית על פני נוגה. התפרצויות וולקניות יכולות למלא תפקיד חשוב במחזור החיים של נוגה, שכן הן יכולות להוביל אל האטמוספירה העליונה הקרה יותר של נוגה מזון כימי, לאזור בו יתכן וממתינים חיים מיקרוסקופיים רעבים. באיור מתרומם אל על שובל עשן מההתפרצות, עת שדה לבה עצום מכסה את פני השטח המצולקים של התאום הלוהט של כדור הארץ. ההתכנות של חיים מיקרוסקופיים באטמוספירה של נוגה מאוד מרגשת, אך שנויה עדיין במחלוקת עזה. 

VenusVolcano_NasaRubin_1080.jpg

לגעת באסטרואיד בנו

ב20 לאוקטובר, לאחר הנמכה זהירה אל פני השטח עתירי הבולדרים, זרועו של רכב החלל OSIRIS-REx נגעה בפני השטח של האסטרואיד Bennu. במשימה המכונה דגימת ״גע וסע״ (TAG: Touch-And-Go), נראה בתצלום ראש הדגימה - 30 סנטימטרים רוחבו - מרסק כמה מהאבנים. התקריב המוצג תועד בידי מצלמת ה SamCam של רכב החלל, מיד לאחר המגע עם פני השטח, מרחק של כ 321 מליון קילומטרים מכדור הארץ. שניה לאחר מכן, הפעיל רכב החלל משב של גז חנקן אשר נועד להדוף כמות משמעותית של אדמת האסטרואיד אל ראש הדגימה, שאסף את החומר הנהדף. הנתונים מראים שרכב החלל המשיך במגע עם אתר הדגימה Nightingale משך 5 שניות נוספות, טרם שהפעיל את מנועי המעוף לאחור שלו. סרטון קיטועי זמן ממצלמת SamCam מתעד את התהליך. 

d_tag-2-frames.jpg

מעוף מעל הכתם האדום הגדול של צדק

האם אתם מוכנים לצפות בסערה הגדולה והותיקה ביותר במערכת השמש? בוידיאו המוצג, הכתם האדום הגדול של צדק מופיע 2 דקות ו 12 שניות לאחר תחילתו של הסרטון בן 5 הדקות. עד לרגע הופעתו יתכן שתהנו להביט במראה המשתנה תדיר של ענני צדק. יתכן גם שתעדיפו לעמעם את האורות ולהגביר את עוצמת הקול. 41 הפריימים אשר מרכיבים את הסרטון צולמו ביוני עת רכב החלל הרובוטי ג׳ונו ביצע מעבר קרוב במיוחד לפלנטה הגדולה ביותר של מערכת השמש שלנו. המעוף המתועד ארך למעלה מ4 שעות במציאות. התגליות הרבות של ג׳ונו מאז הגיעה לקרבתו של צדק ב2016 כוללות זרמי סילון שאיש לא שיער את קיומם בתוככי האטמוספירה, זוהר קוטב בעוצמות הגדולות אשר תועדו אי פעם, ועננים נושאי מים בסמוך לקוו המשווה של צדק.

Jupiter.jpg

הנמכה אל עבר האסטרואיד בנו

כיצד צפויה להתנהל נחיתה על אסטרואיד? איש עוד לא עשה זאת, אך רכב החלל הרובוטי OSIRIX-REx, של סוכנות החלל האמריקאית נאס״א, צפוי בשבוע הבא לנסות לגעת בפני השטח של האסטרואיד 101955 Bennu. המטרה היא לאסוף דגימה מהפלנטה המינורית הסמוכה ולהחזירה לכדור הארץ לאנליזה מפורטת ב2023. הוידיאו המוצג מתאר את תהליך ההנמכה אל פני האסטרואיד בעל קוטר 500 המטרים וצורת היהלום, על בסיס מיפוי דיגיטלי של פניו הסלעיים של בנו, כפי שתועדו בידי OSIRIX-REx במהלך השנה וחצי האחרונה. הוידיאו חושף בתחילתו את בנו מסתחרר במהירות -- הרבה מעבר למהירות הסחרור האמיתית שלו, העומדת על מחזור של 4.3 שעות. פעם שהסחרור נעצר, לוקחת אותנו המצלמה הוירטואלית תןך הנמכה אל בסמוך ומעל למשטח החוספס, תוך הקפתו של אזור סלעי הנקרא סיגמורג, כאשר מאחוריו נראה סלע היסוד השטוח יותר. ככל שהדגימה תגיע לכדור הארץ בהצלחה, היא תנותח באשר לאפשרות שיש עליה תרכובות אורגניות שיתכן והזריעו את כדור הארץ הצעיר, באשר להמצעות מינראלים ויסודות נדירים, כמו גם באשר לרמזים ביחס להסטוריה המוקדמת של מערכת השמש.

Bennu.jpg

ערפילית פלנטרית Abell 78

הערפילית הפלנטרית Abell 78 מהווה עיטור בולט במרכזו של נוף שמיימי צבעוני זה. צבעי הכוכבים תלויים בטמפרטורת פני השטח שלהם, חלקם (צהבהבים) קרים יותר וחלקם (כחלחלים) חמים יותר מהשמש. אך Abell 78 זוהרת בצבעים המאפיינים את האטומים המיוננים בגלימה הדקיקה של החומר הנהדף מכוכב מרכזי הלוהט בעוצמה. האטומים מיוננים, והאלקטרונים שלהם נקרעים מעליהם בידי קרינת האולטרא-סגול הבלתי נראית אך האנרגטית של הכוכב. הילת הכחול-ירוק הנראת משריגים ולולאות בחלקה המרכזי של הערפילית הינם תוצאה של פליטה מאטומי חמצן שיוננו פעמיים, פליטה אדומה עוצמתית מאלקטרונים המתאחדים מחדש עם אטומי מימן בשכבה העוטה. במרחק משוער של כ5,000 שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים ברבור, Abell 78 משתרעת על פני כ3 שנות אור. ערפילית פלנטרית דוגמת Abell 78 משקפת פרק קצר בפאזה האחרונה של חיי כוכב, אשר גם השמש שלנו צפויה לעבור...עוד כ5 מיליארד שנים.

PN_Abell78-1_1024c1.jpg

ימת פריגוריס

ימת פריגוריס, בהירה בהשוואה לגוונים הכהים הטיפוסיים של הימות החלקות, שוכנת בחלקו הצפוני המרוחק של הירח. הימה, המוכרת גם כים הקור, נפרשת בתקריב זה של הקוטב הירחי הצפוני על פני צידו הקרוב המוכר של הירח. מכתש אפלטון בעל התחתית הכהה, 95 קילומטרים קוטרו, מצוי מיד משמאל למרכז. הפסגות שטופות אור השמש של האלפים הירחיים נראות מתחת ומימין לאפלטון, בין הימה הדרומית יותר, אימבריום, לבין ימת פריגוריס. עמק בולט חוצה את האלפים הירחיים בקוו כמעט ישר. העמק, המחבר את ימות אימבריום ופריגוריס, הינו באורך של כ160 ק״מ וברוחב של כ10 ק״מ.

MareFrigorisMattSmith1024.jpg

ערפילית אוריון בחמצן, מימן וגופרית

מעט מראות אסטרונומיים מלהיבים את הדמיון בדומה לבית הילדים הכוכבי הסמוך המוכר כערפילית אוריון. הגז הבוהק של הערפילית מקיף כוכבים צעירים לוהטים בקצהו של ענן מולקולרי בינכוכבי עצום. הרבה מהמראות המשורגים הנראים בתצלום הינם למעשה חזיתות גלי הלם - עת חומר הנע במהירות פוגש גז הנע באיטיות. ערפילית אוריון משתרעת על פני כ40 שנות אור והיא מצויה מרחק של כ1500 שנות אור מאיתנו, באותה זרוע ספיראלית של הגלקסיה שלנו, בה מצויה גם השמש שלנו. קל לאתר את הערפילית הגדולה באוריון גם בעין בלתי מצויידת, מיד מתחת ומשמאל לחגורה המזוהה בת שלושת הכוכבים של אוריון. בתצלום מוצגת הערפילית בשלושה הצבעים הספציפיים הנפלטים מגזי מימן, חמצן וגופרית. ערפילית אוריון וסביבתה, לרבות ערפילית ראש הסוס, צפויים להתפזר באיטיות במהלך 100,000 השנים הבאות. 

m42HSO_gonzalez_960.jpg

מסע במכונית אל השמש

כמה זמן יקח מסע במכונית אל השמש? בריטני בת ה7 ו-D.J. בן ה12 דנו בשאלה במהלך ארוחת הערב. ג׳יימס בן ה7 הציע לקחת מכונית מרוץ מהירה במיוחד, וכריסטופר בן ה4 הסכים בהתלהבות.  ג׳רי, מבוגר של ממש הנוהג להעריך את זמני הנסיעה בטיולים המשפחתיים על בסיס חלוקת המרחק במהירות הנסיעה, מציע לבצע את החישוב. ״הבה נראה... השמש מצויה במרחק של 150 מליון קילומטרים. אם ניסע במהירות של 150 קמ״ש אזי הנסיעה תיקח מליון שעות.״ כמה זה מליון שעות? שנה הינה 365 ימים כפול 24 שעות ליום - היינו 8,760 שעות. מאה שנה הינם על כן 876,000 שעות, עדיין מעט פחות ממליון שעות הנהיגה הדרושות. כלומר השמש באמת מאוד רחוקה. כריסטופר לא מתרשם, אך ככל שיתבגר הוא יבין זאת. אובייקט המצוי כה רחוק ועדיין מסוגל במבט ישיר להזיק לעיניים - הוא מאוד מרשים. 

SDO_2020Oct2_1024_0171.jpg

עמודי ערפילית הנשר - הקולות

האם חוויתם אי פעם את ערפילית הנשר באוזניכם? הערפילית המפורסמת M16 ידועה בעיקר משום שהיא ״חגיגה לעיניים״, חושפת כוכבים בוהקים צעירים המתהווים עמוק בתוככי מבנים עצומים אפלים. עמודי גז קר ואבק במימדי שנות אור אלה מצויים במרחק של כ6,500 שנות אור בכיוון קבוצת נחש. העמודים הקוסמיים צפויים להשמד, עת הם מכורסמים ומפוסלים בידי אור אולטרא-סגול אנרגטי ורוחות עזות מצביר הכוכבים המאסיביים של M16.  יחד עם זאת, הסביבה יוצרת הכוכבים הסוערת בתוככי M16, אשר פרטיה המרהיבים תועדו בתצלום משולב זה של האבל (באור נראה) ושל צ׳אנדרה (בגלי X), דומה ככל הנראה לסביבה בה נוצרה השמש שלנו. האזינו בוידיאו דלעיל לצלילי כוכבים ואבק עת קו ההמרה לצלילים נע משמאל לימין, כאשר המיקום האנכי מסומן בעזרת הטון.

Pilars.jpg

שריגים בלולאת ברבור

מה שוכן בקצה סופר-נובה מתפשטת? סרטי גז בינכוכבי מוכה הלם אלה, מורכבים ועדינים למראה, הינם חלק מגל ההלם בקצה המתפשט של התפוצצות כוכבית אלימה. התפוצצות שהיתה נגישה בקלות לתצפית בידי תושבי כדור הארץ בתקופת האבן המאוחרת, לפני כ20,000 שנים. התצלום תועד בידי טלסקופ החלל האבל ועיקרו תקריב של הקצה החיצון של שריד סופר-נובה המוכר כלולאת ברבור או ערפילית הצעיף. חזית ההלם המשורגת נעה בכיוון חלקו העליון של התצלום במהירות של כ170 ק״מ לשניה, עודה בוהקת באורם של אטומי גז מימן מעוררים. המרחק לכוכבים, אשר על פי המשוער, מצויים באינטראקציה עם לולאת ברבור הינו כ2,400 שנות אור על פי נתונים מעודכנים ממשימת גאיה. לולאת ברבור המלאה משתרעת על פני אזור שמיים השקול ל6 ירחים מלאים, מרחק של כ130 שנות אור, וניתן לצפות בחלקים ממנה  בכיוון קבוצת ברבור, בעזרת טלסקופ קטן.

CygnusFilament_HubbleShatz_1080.jpg

המראה המשתנה של הירח במהלך חודש סינודי

מבט בירח לילה אחר לילה מגלה כיצד החלק הנראה המואר שלו משתנה בהדרגה. במחזור הפאזות ממולד הירח, לירח מלא, ובחזרה למולד חדש - מחזור ירחי אחד או חודש סינודי הינו כ 29.5 ימים. התצלומים משמאל למעלה ועד החלק התחתון מימין - מראים לכאורה ירח מלא - אך הם משקפים את כל פאזות הירח מהלך חודש סינודי שלם, אשר תועד באוגוסט 2019 מראגוזה, שבסיציליה, איטליה, כדור הארץ. כל לוח בפרוייקט מורכב מצמד תצלומים, הנבדלים זה מזה ב15 ימים: בקרוב מחציתו של חודש סינודי. כתוצאה מכך החלקים המוארים הנגדיים משלימים זה את זה לירח לכאורה מלא - עת קוו הצל בתיחום בין אזורי היום והלילה הירחיים - מתקדם על פניו המוכרים של הירח. לקוראינו המצטיינים: איזו פאזה ירחית נכון לזווג לירח הנראה הלילה?

PairsMoonPace.jpg

אנצלדוס באינפרא-אדום

אחד מהעולמות המרתקים של מערכת השמש שלנו, ירח הקרח של שבתאי אנצלדוס, נראה בתצלומי חצי-כדור מפורטים אלה אשר תועדו בידי רכב החלל קאסיני. חמשת תצלומי הצבעים המלאכותיים מתכללים 13 שנים של מידע באינפרא-אדום, ממערכות מיפוי האינפרא-אדום ומערכות ההדמיה המדעית של קאסיני. צבע אדום מזהה קרח טרי, ופריטי השטח הדרמטיים ביותר נראים כצלקות אדומות ארוכות בקוטב הדרומי של הירח, שקוטרו 500 ק״מ. מיקומן של הצלקות זהה למיקומם של ״פסי הנמר״, בקיעים בפני השטח אשר מחברים ככל הנראה לאוקיינוס המצוי מתחת לקליפת הקרח של אנצלדוס. הבקיעים הינם המקור לנתזי הקרח אשר נפלטים באופן קבוע לחלל. נתזי הקרח נתגלו בידי קאסיני ב2005. גווני אדום הנראים כעת בחצי הצפוני מעידים על חומר חדש אשר עלה לאחרונה לפני השטח של הירח הפעיל גאולוגית, ירח שיתכן ומאפייניו מתאימים לחיים. 

PIA24023_fig1_1050.jpg

פילוח אור ממרחקים

דומה כי הזמן מתקדם לאיטו בחלקיו המרוחקים של היקום. מכיוון שאור בתנאים שכאלה יראה מוסח לכיוון חלקו האדום של הספקטרום, נעזרים אסטרונומים בתופעה ככלי המסייע במדידת מרחקים גדולים ביקום. בתצלום מוצג אור מגלקסיות רחוקות לאחר שפולח למרכיבי הצבע שלו (ספקטרום), באופן המאפשר לאסטרונומים למדוד את המידה הקוסמולוגית של ההסחה לאדום בקווים ספקטרליים מוכרים. החידוש בתצלום המוצג הינו העובדה שהמרחק למאות גלקסיות נמדד מנקודת ייחוס אחת, במקרה זה ספקטרוגרף אור נראה (VIMOS - Visible MultiObject Sepctrograph) במערך הטלסקופ הגדול מאוד  (VLT - Very Large Telescope Array)  שבצ׳ילה. ניתוח הצפיפות המרחבית של אובייקטים מרוחקים יקדם תובנות באשר לאופן ולעיתוי בו כוכבים וגלקסיות, נוצרו, התקבצו והתפתחו - ביקום המוקדם.

DistantSpectra_ESO_960.jpg

אוריון בתלת מימד

אוריון הינה קבוצת כוכבים מוכרת. מיקומם הנראה של כוכבי הקבוצה בדו-מימד יוצר תבנית מוכרת בשמי הלילה של כדור הארץ. אוריון פחות מזוהה באיור תלת-מימדי זה. האיור מבוסס על מיקומם היחסי של הכוכבים הבוהקים באוריון כנגזר מקטלוג מדידות הפרלקסה של היפרכוס. הכוכב המרוחק ביותר הנראה באיור הינו אלנילם. הכוכב האמצעי בקוו המדומה המוכר לצופים מכדור הארץ כחגורת אוריון. אלנילם מצוי במרחק של כ2000 שנות אור, כמעט פי3 משני עמיתיו לחגורה - אלניטק ומינטקה. על אף שמנקודת מבטינו בכדור הארץ, נראה בוהקם של בטלג׳אוז וריגל בעוצמה גדולה יותר, במונחים אבסולוטיים - בוהקו של אלנילם המרוחק - הוא היותר גדול בהשוואה לכל הכוכבים הבוהקים של אוריון. ככל הנוגע לכובי אוריון השגיאות במדידות הפרלקסה בקטלוג היפרכוס מיתרגמות לשגיאות מרחק של כ100 שנות אור.

Orion3Ddavison1024.jpg

פוספין - הנחשב כאינדיקטור לחיים - התגלה באטמוספירה של נוגה

האם יתכנו חיים המרחפים באטמוספירה של נוגה? על אף שהתנאים השוררים על פני השטח של השכן הפלנטרי שלנו קיצוניים מכדי לאפשר חיים מהסוג המוכר לנו, יתכן שהתנאים באטמוספירה העליונה של נוגה נוחים מספיק בעבור חיים מיקרוסקופיים מרחפים. הסבירות הנמוכה אשר יוחסה עד כה לאפשרות שכזו הפכה אמש באופן בלתי צפוי מגמה כלפי מעלה, עם ההודעה על גילוי הפוספין בנוגה. המולקולה פוספין (PH3) נחשבת אינדיקטור לחיים משום שלפי מיטב ההערכה מאוד קשה להפיקה בתהליך הכימיים המוכרים בפלנטה סלעית כנוגה -- עת אנו מכירים חיים מיקרוסקופיים על הכדור הארץ אשר מפיקים אותה כאחד מתוצרי הלוואי המטבוליים שלהם. התצלום המוצג של נוגה עטורת העננים הצפופים תועד בשני אורכי גל מתחום האולטרא-סגול - בידי רכב החלל הרובוטי היפני אקאטסוקי המקיף את העולם עטור העננים מ2015. ככל שתגלית הפוספין תאומת, יתכן שיהיה בכך כדי להצית עניין מחודש בחיפוש אחר סימנים נוספים לחיים המרחפים ברום האטמוספירה של הפלנטה השניה מהשמש.

VenusClouds_Akatzuki_960.jpg

M2-9: כנפיה של ערפילית פרפר

האם מידת ההערכה האומנותית לכוכבים גדולה יותר לאחר מותם? למעשה, כוכבים מפיקים את המופעים היותר אמנותיים שלהם בתהליכי סיום החיים שלהם. ככל הנוגע לכוכבים בעלי מסה נמוכה בדומה לשמש שלנו ול M2-9 המוצג כאן, הופכים הכוכבים ממצבם המוכר לננסים לבנים תוך השלת המעטפת הגזית שלהם. הגז המתפשט יוצר לעתים תצוגות מרהיבות הקרויות ערפיליות פלנטריות, הדועכות לאיטן במהלך אלפי שנים. M2-9 ערפילית פלנטרית דמויית פרפר במרחק של כ 2100 שנות אור מוצגת כאן בצבעים, עת כנפיה משקפים מהלך ארועים מוזר המפוענח עד כה בחלקו בלבד.  במרכז חגים שני כוכבים האחד סביב רעהו בתוככי דיסקה גזית בגודל של פי 10 ממסלולו של פלוטו.  המעטפת הגזית הנהדפת מהכוכב הגווע פורצת מבעד לדיסקה ויוצרת את המראה הדו-קוטבי. קיימים עדיין נעלמים רבים באשר לגורמים ולמבנה של הערפיליות הפלנטריות.

M2D9_HubbleSchmidt_985.jpg

צביר הפליאדות (כימה) - צביר שבע האחיות

האם צפיתם אי פעם בצביר הכוכבים כימה (הפליאדות)? גם אם אכן אלו פני הדברים - סביר שלא זכיתם למראה כה נרחב וצלול. הכוכבים הבוהקים של הפליאדות, ככל הנראה צביר הכוכבים המפורסם ביותר, נגישים לתצפית ללא משקפת, גם על רקע זיהום אור עירוני. תצלום בחשיפה ארוכה הנערך מאתר חשוך, יחשוף את ענן האבק האופף את צביר הפליאדות. התצלום המוצג מתעד מתחם שמים בגודל של מספר פעמים הירח המלא. הפליאדות, המוכרות גם כשבע האחיות, M45 (וכימה בעברית) - שוכנות במרחק של כ400 שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים שור. אגדה מוכרת עם טוויסט מודרני טוענת שאחד מהכוכבים הבוהקים של הצביר דעך מאז שנטבע שמו של הצביר, והותיר אותנו עם 6 כוכבים בוהקים הנראים בעין בלתי מצויידת - בלבד. מעשית - כמות כוכבי הפליאדות הנראים בעין בלתי מצויידת יכולה להיות יותר או פחות מ7 - בתלות במידת החשיכה ובחדות הראיה של הצופה.

Pleiades_Fraile_960.jpg

חורים שחורים בעלי מאסה חריגה - מתנגשים ומתמזגים

כיצד נוצרים חורים שחורים שכאלה? שני החורים השחורים אשר הסתחררו יחדיו ויצרו את ארוע גלי הגראביטציה GW190521, הם לא רק החורים השחורים המאסיביים ביותר אשר נצפו על ידי LIGO ו VIRGO עד כה, אלא שמאסותיהם -- 66 ו 85 מאסות שמש -- חריגות ובלתי צפויות. חורים שחורים בעלי מאסות נמוכות מ65 מאסות שמש מוכרים כתוצר אפשרי של פיצוצי סופר-נובה. כמו כן, חורים שחורים שמעבר ל135 מאסות שמש לערך, נוצרים ככל הנראה מקריסה עצמית של כוכב מאסיבי במיוחד, לאחר שהם כילו את היסודות המתמזגים גרעינית שבתוכם, אשר תומכים במשקלם העצמי מקריסה. לא ברור עד כה, כיצד נוצרו החורים שחורים מתחום הביניים אשר נצפו בארוע זה. אחת ההשערות הינה שהם תוצר של שרשרת מיזוגים בצביר כוכבים צפוף. האיור דלעיל משקף את החורים השחורים בסמוך (לפני) לארוע ההתנגשות, עת החיצים מסמנים את ציר הסחרור העצמי של כל אחד מהם. הגלים הספיראליים באיור מסמנים את היווצרות הקרינה הגראביטציונית, והכוכבים המוצגים משקפים את האפשרות שהמיזוג התרחש בתוככי צביר כוכבים. הארוע אשר נצפה בשנה שעברה, התרחש בעת שהיקום היה בן מחצית מגילו הנוכחי (Z ~ 0.8). ארוע המיזוג GW190521 הינו - עד כדי שגיאות המדידה - הארוע המרוחק ביותר שנתגלה עד כה.

GW190521_Virgo_1080.jpg

ירח ופלקון 9

ירחים מלאים, מאירים את לילותיו של כדור הארץ וזוכים לכן לכינויים רבים. הירח המלא האחרון של הקיץ השנה, בחצי הכדור הצפוני, התרחש ב2 לספטמבר והוא מכונה לעתים ירח התירס. כמה ימים קודם לכן, ב30 לאוגוסט, מעט לפני השקיעה בהק הירח הכמעט מלא הזה מבעד לשמיים מעוננים מעל חוף החלל שבבסיס חל האוויר האמריקאי קייפ קנאברל, פלורידה. תצלום מתוזמן היטב לכד את בוהקו של מנוע הרקטי הניצת מתחת לדיסקת הירח, עת השלב הראשון של רקטת פלקון 9 היה במסלול חזרה מוצלח לאזור נחיתה 1 בקייפ קנאברל. כ9 דקות קודם לכן, אותה רקטת פלקון 9 של ספייס אקס, שיגרה את לוויין SAOCOM 1B למסלול קוטבי. היה זה השיגור הרביעי של הרכיב המתמחזר הזה של פלקון 9, היה זה השיגור הראשון למסלול קוטבי מקייפ קנאברל, מאז 1969.

Falcon9MoonKatieDarby1200.jpg

שאריות מי מלח על צרס

האם קיימים בצרס כיסי מים תת קרקעיים? ההערכה היתה כי צרס, האסטרואיד הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים, מורכב מסלעים וקרח. בה בעת, זוהו תצורות חריגות על פניו של צרס. הכתמים הללו צולמו באיכות גבוהה במיוחד עת רכב החלל Dawn ביצע , ב2015, את הגישה המרגשת לאסטרואיד. ניתוח הספקטרום והתצלומים של Dawn העלה כי מקורם של הכתמים הבוהקים הללו הינו שאריות של מי מלח , בעלי רמת החזר אור גבוהה במיוחד, אשר היו בעבר על צרס והתאיידו. ניתוח עדכני העלה כי חלק מהמים הללו הגיע ממעמקי הפלנטה הננסית, עדות לדמיון בין צרס לחלק מהירחים של מערכת השמש, אשר גם בהם על פי ההשערה קיימים כיסי מים עמוקים. הוידיאו המוצג מדגיש בוורוד מלאכותי את התוצרים הבוהקים של ההתאיידות במתחם הקרוי סראוליה פאקולה שבמכתש אוקטור. ב2018, רכב החלל, עתיר ההצלחה אך הדל בדלק, Dawn, הוצב במסלול חניה מרוחק המבטיח העדר אינטראקציה עם חיים שאולי קיימים על פני צרס לפחות במהלך 20 השנים הקרובות. 

Ceres Salt Water.jpg

SS 433: כוכב כפול ומיקרו-קווזר

SS 433 הינה אחת ממערכות הכוכבים האקזוטיות ביותר. השם יוצא הדופן שלה הינו שיקוף לעובדה שהיא נכללת בקטלוג כוכבי שביל החלב, הפולטים קרינה האופיינית למימן אטומי. ההתנהגות הייחודית של המערכת הינה תוצאה של אובייקט קומפקטי, חור שחור או כוכב נויטרונים, אשר יצר דיסקת ספיחה המלווה סילונים. מכיוון שהדיסקה והסילונים מזכירים את ההתרחשויות סביב חורים שחורים סופר-מאסיביים בליבתן של גלקסיות רחוקות, נחשב SS 433 למיקרו-קווזר. באנימציית הוידיאו המוצגת, אשר נערכה כנגזר מהתצפיות, נעול כוכב לוהט מאסיבי במסלול עם אובייקט קומפקטי. בתחילת הוידיאו נראה חומר נקרע גראביטציונית מהכוכב הרגיל ונופל אל דיסקת הספיחה, עת הכוכב המרכזי הודף סילוני גז מיונן לכיוונים מנוגדים -- בכ1ֿ/4 מהירות האור. הוידיאו ממשיך ומתרחק, ומראה מבט על של הסילונים המסתחררים היוצרים ספיראלה גדלה והולכת. התרחקות נוספת חושפת את הסילונים המתפשטים בסמוך לשריד סופר הנובה W50. לפני כשנתיים גילה מערך הגלאים (HAWC - High Altitude Water Cherenkov Gamma Ray Observatory) במקסיקו, במקרה, כי המערכת SS 433 פולטת קרינת גאמא בעוצמה חריגה של TeV. ההפתעות ממשיכות, עת מבט ארכיוני טרי בנתונים שנאספו על ידי לוויין נאס״א פרמי - איתר מקור קרינת גאמא -- הנפרד מהכוכב המרכזי -- אשר פועם במחזור של 162 ימים - מסיבות שלא פוענחו עד כה - בהתאמה למחזור הפיתול של הסילונים ב SS 433.

SS433.jpg

גלקסיית קליפות בדגים

נוף שמיימי בינגלקטי זה חושף קבוצת גלקסיות ייחודית המצויה במרחק של כ100 מליון שנות אור, המקוטלגת כ Arp 227. הגלקסיות Arp 227 ממוקמות בין גבולותיה של קבוצת הכוכבים דגים, ושתי הגלקסיות הבולטות מימין למרכז, הן גלקסיית הקליפות המסקרנת NGC 474, ושכנתה בעלת הזרועות הספיראליות NGC 470. יתכן והקשתות או הקליפות החיוורות והנרחבות של NGC 474 הינן תוצאה של מפגשים גראביטציוניים עם שכנתה NGC 470. לחילופין יתכן שהקליפות הינן תולדה של מיזוג עם גלקסיה קטנה יותר אשר יצרה תופעה הדומה לאדוות על פני שלוליות. דומה כי גם הגלקסיה הגדולה בחלק השמאלי העליון של התצלום העמוק, NGC 467, מוקפת גם היא קליפות חיוורות, עדות לעוד מערכת גלקטית אינטראקטיבית. שדה הראיה כולל גלקסיות רקע מסקרנות נוספות כמו גם כוכבים קרובים הנראים עם ״קוצים״. כמובן שכוכבים אלה הינם חלק מגלקסיית שביל החלב שלנו. התצלום מתעד כחצי מעלה מהשמיים.

ngc474MP1024.jpg

ויזואליזציה: דיסקת ספיחה של חור שחור

כיצד צפויה להראות הקפה סביב חור שחור? אם החור השחור מוקף דיסקת ספיחה בוהקת של גז, אזי הגראביטציה העצומה של החור השחור תסיח את האור הנפלט מהדיסקה ותגרום לה להראות מאוד משונה. אנימציית הוידיאו המוצגת מספקת ויזואליזציה. הוידיאו מתחיל עת אנחנו הצופים מביטים ישר אל עבר החור השחור ממיקום המצוי מעט מעל מישור דיסקת הספיחה. סביב לחור השחור דמות מעגלית של כדור הפוטונים המקיף אותו -- בתוכו מצוי אופק הארועים של החור השחור. לכיוון מישור הדיסקה, בחלק השמאלי נראים חלקים מהדמות הראשית הנעים לעברינו - בוהקים יותר. ככל שהוידיאו ממשיך, אנחנו מקיפים את החור השחור ממעל, מביטים בהמשך כלפי מטה מהפסגה, וחולפים שוב דרך מישור הדיסקה בחלק המרוחק בדרכינו מטה, וחוזרים לנקודת המבט המקורית. דיסקת הספיחה מבצעת מספר היפוכי דמות מעניינים -- אך לעולם אינה נראית שטוחה. הדמיות שכאלה הן בעלות עניין מיוחד בימים אלה, עת טלסקופ אופק הארועים מבצע הדמיות של חורים שחורים ברמת פרטים חסרת תקדים.

Black Hole Acretion Disk Anim.jpg

פורמים את הספיראלה של M51

זרועותיה של הגלקסיה הספיראלית המשתרעת על פני כ 60,000 שנות אור נחשפות בעיבוד הדיגיטלי של הפורטרייט המרהיב של M51 אשר תועד בידי טלסקופ החלל האבל ב2005. למעשה M51 הינה אחת מהערפיליות הספיראליות הראשונות, עת זרועותיה המתפתלות עוקבות אחר מתווה מתמטי הנקרא ספיראלה לוגריתמית: מתווה בו המרחק בין הזרועות גדל באופן גאומטרי ככל שהמרחק מהמרכז גדל. הפעלת פונקציית הלוגריתם על קואורדינטות הפיקסלים בתצלום האבל זה, ביחס למרכזה של M51, ממפה את הזרועות הספיראליות של הגלקסיה לכדי קווים אלכסוניים ישרים. הדמות שלאחר המיפוי  חושפת כי אזורי יצירת כוכבים נפרשים לאורך הזרועות, עם אזורים יוצרי כוכבים ורדרדים וצבירי כוכבים צעירים כחלחלים. הגלקסיה המלווה NGC 5195 (בחלק העליון) דומה כי מטה את חלק הזרוע הסמוך אליה, עת היא עצמה נותרת ללא שינוי כתוצאה מתהליך הפרימה של M51. ניתן לפגוש בטבע ספיראלות לוגריתמית, המוכרות גם כספיראלות הקסמים, בכל סקאלות הגודל. למשל ספיראלות לוגריתמיות מתארות היטב הוריקנים, את מסלולם של חלקיקים תת אטומויים בתא בועות, כמו גם כמובן כרוב. 

M51Unwound_crop600.jpg

השמש סובבת על צירה

האם השמש משתנה במהלך הסיבוב סביב צירה? כן, והשינויים יכולים לנוע בין מזעריים לדרמטיים. בסדרת קיטועי הזמן המוצגת, נראית השמש כפי שתועדה ממצפה הדינמיקה השמשית של נאס״א (SDO - Solar Dynamics Observatory) במהלך חודש שלם ב2014. בתצלום הגדול משמאל, מוצגת  באור אולטרא-סגול הכרומוספירה, עת התצלום הקטן יותר, מימין ולמעלה ביחס תצלום הגדול, מראה בו-זמנית את הפוטוספירה המוכרת, באור נראה. שאר ההדמיות חושפות את מראה השמש בקרני X הנפלטות מאטומי ברזל נדירים, הממוקמים בגבהים שונים של העטרה, כאשר הצבעים המלאכותיים השונים מדגישים את ההבדלים. השמש משלימה סיבוב בקצת פחות מחודש -- כאשר אזור קוו המשווה סובב במהירות הגדולה ביותר. ריכוז כתמי שמש גדול ופעיל נכנס לשדה הראיה מיד בתחילת הוידיאו. ניתן להבחין בשינויים מזעריים בטקסטורת פני השטח ובצורתם של האזורים הפעילים. בין הארועים הבולטים ניתן לראות הבזקים באזורים הפעילים, והתפרצויות סביב כל היקפה של השמש. השמש מצוייה כעת בתקופת פעילות נמוכה במיוחד, גם ביחס למינימום השמשי המוכר, כחלק מהמחזור המגנטי בן 11 השנים שלה. לקראת סיום הוידיאו, חוזר לשדה הראיה ריכוז כתמי השמש הפעיל, הפעם עם מראה שונה.

Sun Rotation - SDO.jpg

תצפית ישירה בפלנטות סביב כוכב הדומה לשמש

האם קיימות פלנטות סביב כוכבים אחרים הדומים לשמש שלנו? העדיות מהעבר - אשר מרביתן מתבסס על ירידה זעירה בעוצמת האור של הכוכב עת הפלנטה חולפת על פניו - מראות שכן. לאחרונה בוצעה תצפית ישירה ראשונה מסוגה של צמד פלנטות סביב כוכב הדומה לשמש שלנו. צמד הפלנטות מקיפות כוכב המזוהה כTYC 8998-760-1 והן מסומנות בתצלום האינפרא-אדום המוצג - בחיצים. כוכב האם בן 17 מליון השנים צעיר בהרבה מ5 מיליארד השנים של השמש שלנו. כמו כן צמד הפלנטות הרבה יותר מאסיבי וסובב במרחק גדול בהשוואה לפלנטות צדק ושבתאי, הדוגמאות האנלוגיות במערכת השמש שלנו. הפלנטות נתגלו באמצעות הטלסקופ-הגדול-מאוד של מצפה הכוכבים הארופי הדרומי (ESO - Europrean Southern Observatory) בצ׳ילה, בעזרת בוהק האינפרא-אדום של הפלנטות, עת האור מכוכב האם שלהן נחסם באופן מלאכותי.  קיימת ציפיה שהשכלולים הצפויים בעשור הקרוב בהקשרי טכנולוגיית הטלסקופים תאפשר תצפית ישירה בפלנטות הדומות יותר לכדור הארץ.

TYC8998_ESO_960.jpg

מאדים בקצה הירח

האם קורה והירח מסתיר את מאדים? כן, הירח מתיצב לעתים בינינו לבין כל אחת מהפלנטות של מערכת השמש. ביום ראשון האחרון, כפי שניתן היה לראות ממספר אתרים בדרום אמריקה, לקה הירח החרמשי את מאדים. התצלום המוצג מקורדובה שבארגנטינה לכד היטב את תחילתו של הליקוי, תוך שילוב של מראה איכותי של מכתשי הירח בצרוף מאדים הבוהק והצמוד. מאדים נעלם תוך שניות מאחורי הירח והופיע חזרה מצידו השני - כעבור מספר דקות. היום מתקרב הירח לנוגה, אך לא ילקה אותה. מכיוון שהמיקומים היחסיים של גרמי השמיים הרלוונטיים לא ישתנו בהרבה, צפוי כי בשני המעברים הבאים של הירח באזור זה של השמייםֿ (בחלקים המוקדמים של ספטמבר ואוקטובר),  - יראו מנקודת המבט של חלק מתושבי דרום אמריקה - ליקויי מאדים נוספים.

MoonOverMars_Scauso_960_edited.jpg

עננים פעילים על צדק

היכן מצויה האמוניה של צדק? הציפיה היתה שבמהלך שהייתו במסלול סובב הפלנטה יזהה רכב החלל ג׳ונו אמוניה גאזית באטמוספירה העליונה של צדק, אך המדידות במרבית העננים הראו אחרת. הנתונים המעודכנים ביותר שנאספו מג׳ונו מספקים רמזים לתשובה: התגלה כי, באופן בלתי צפוי, בכמה מהעננים הגבוהים מתרחשים ברקים מקומיים. יצירת ברקים מחייבת הפרדת מטענים משמעותית, אשר יתכן ונוצרת על ידי התנגשות בין כדורים רכים של מרכיבים מהאטמוספירה הנישאים בידי רוחות גז עולות. אמוניה ומים נדבקים אל הכדורים הללו אשר ממשיכים להגביה עד אשר הם נעשים כבדים מדי -- מה שגורם לנפילתם חזרה למעמקי האטמוספירה, שם הם נמסים חזרה. בתהליך הזה, אמוניה אשר נגרעה מהחלקים הגבוהים של האטמוספירה, מופיעה מחדש בתחתית. בתצלום אשר בוצע בידי ג׳ונו נראים העננים הפעילים של צדק, עתירי מורכבות, ביניהם עננים גבוהים ובהירים המבצבצים מעל סביבתם. הבנת הדינמיקה האסטמוספירית של צדק מספקת פרספקטיבה חשובה על תופעות אטמוספיריות דומות המתרחשות על כדור הארץ.

JupiterChurning_JunoGill_1080.jpg

פרסאידים מפרסאוס

מהיכן מגיעים כל המטאורים הללו? מבחינת הכיוון הנראה בשמים - התשובה הינה קבוצת הכוכבים פרסאוס. זו הסיבה לשם שהוענק למטר המטאורים אשר יגיע מחר לשיאו -- עת דומה כי כל מטאורים מגיעים מנקודה בפרסאוס. ככל הנוגע למקורם הפיזי - חלקיקי החול המרכיבים את מטר הפרסאידים מגיעים מהשביט סוויפט-טאטל. השביט מקיף את השמש במסלול מוגדר היטב, כאשר חלק המסלול הקרוב לכדור הארץ ממוקם בקוו הראיה לפרסאוס. על כן כאשר חוצה כדור הארץ את מסלולו של השביט, נראה כאילו מקורם של המטאורים הינו בפרסאוס. התצלום הינו תצריף תמונות אשר צולמו מהלך שמונה לילות והוא מתעד מעל 400 מטאורים ממטר הפרסאידים של אוגוסט 2018, כולל לא מעט מטאורים בוהקים אשר חלפו מעל מצפה קולוניקה שבסלובקיה. על פי מיטב ההערכה צפוי מטר הפרסאידים להיות אחד מהטובים השנה.

NightOfThePerseids_Horalek_960.jpg

מעוף בשדה האולטרא-עמוק של האבל

כיצד יראה מעוף ביקום הרחוק? על מנת להשיב לשאלה, ביצע צוות אסטרונומים הערכות לגבי מרחקן היחסי של יותר מ5,000 גלקסיות, באחד מתצלומי שדות הגלקסיות המרוחקות ביותר מאז ומעולם: תצלום השדה האולטרא-עמוק של האבל (HUDF - Hubble Ultra Deep Field). רוב הגלקסיות הנראות בתצלום הן בעלות מבנה חריג, עדיין בעיצומו של תהליך היווצרות - מעידן בו היה היקום בשבריר מגילו הנוכחי, משום שהאור מהן נזקק לזמן מאוד ממושך לצליחת היקום. אף גלקסיה ספיראלית בוגרת דוגמת שביל החלב או אנדרומדה לא היתה עדיין בנמצא. לקראת סופו של הסרטון חולפים הצופים הוירטואליים בסמוך לגלקסיות הרחוקות ביותר בשדה הHUDF, גלקסיות בעלות הסחה לאדום של יותר מ8. קבוצה זו של גלקסיות מוקדמות בעלות עוצמת תאורה נמוכה הכילה ככל הנראה את הכוכבים האנרגטיים פולטי האור אשר הפך את החומר הרגיל שנותר ביקום מגז קר לפלזמה לוהטת מיוננת.

HUDF.jpg

שני עולמות - שמש אחת

עד כמה שונות השקיעות על מאדים מאלה של כדור הארץ? לצורך ההשוואה בוצעו במהלך אותה שקיעה שני תצלומים של הכוכב המשותף שלנו, האחד מכדור הארץ והשני ממאדים. התצלומים הותאמו בגודלם כך שיתעדו את אותו מנעד זוויתי - באופן אחיד, והם מוצגים כאן האחד לצד השני. מבט מהיר יזהה כי השמש על מאדים נראית מעט קטנה יותר. ניתן להבין את התופעה, לאור העובדה שמאדים מרוחק בכ50% יותר מאשר כדור הארץ - מהשמש. הבדל בולט יותר הינם גווני הכחול הנראים בסמוך לשמש השוקעת על המאדים, בשונה מגווני הכתום הנראים בסמוך לשמש השוקעת על כדור הארץ. הסיבה לגווני הכחול על המאדים לא זוהתה עדיין, אבל היא קשורה על פי ההשערה למאפייני הפיזור של אבק המאדים. השקיעה בכדור הארץ תועדה ב2012 ממרסיי, צרפת, עת השקיעה על המאדים תועדה ב2015, במצלמת סייר המאדים קיוריוסיטי, ממכתש גייל שעל המאדים. סייר מאדים חדש המצוייד בהליקופטר שוגר בימים אלה אל המאדים, על גבי רכב החלל מאדים 2020.

TwoWorlds - One Sun.jpg

ברזל בערפילית הפרפר

האם כוכבים, בדומה לזחלים, יכולים להפוך עצמם לפרפרים? לא, אבל ככל הנוגע לערפילית הפרפר -- זה ממש נראה כך. למרות שמוטת הכנפיים שלה משתרעת על פני יותר מ3 שנות אור, וטמפרטורת פני השטח שלה הינה יותר מ200,000 מעלות צלסיוס, הכוכב המרכזי הגווע של NGC 6302 (שמה הרשמי של הערפילית), הפך לוהט במידה חריגה, תוך שהוא בוהק בעוצמה באור נראה ובאור אולטרא-סגול, עודו נסתר מעין עקב מעטה האבק הצפוף האופף אותו. תקריב חד זה אשר תועד בידי טלסקופ החלל האבל, עובד דיגיטלית באופן המחדד את הפרטים העשירים של הערפילית הפלנטרית, תוך דגש מיוחד על גווני האדום הנפלטים מברזל. NGC 6302 שוכנת במרחק של כ4,000 שנות אור בקבוצת הכוכבים (המתאימה עלפי הטקסונומיה הביולוגית) עקרב. ערפיליות פלנטריות מתפתחות מהחלקים החיצוניים של כוכבים דמויי השמש שלנו, אבל על פי רוב הן דועכות כעבור כ 20,000 שנים.

Butterfly_HubbleSchmidt_1080.jpg

הירח המסתחרר מLRO

איש אינו רואה כעת את הירח באופן הזה. משום שסיבובו של הירח נעול בכוחות גאות לזה של כדור הארץ, באופן החושף כלפינו צד יחיד בלבד. מספר רב של תצלומים איכותיים אשר תועדו בידי מקפת הסיור הירחית (LRO - Lunar Reconnaisance Orbiter) שובצו באמצעות טכנולוגיית עיבוד תמונה דיגיטלי, לכדי סרטון סחרור הירח הוירטואלי המוצג כאן. וידיאו קיטועי הזמן מתחיל במראה הירח מכדור הארץ. אך מהר יחסית, מופיעה מתחת לקוו המשווה הירחי, ימת המזרח (Mare Orientale), מכתש גדול עם כתם כהה במרכזו שמאוד קשה להבחין בו מכדור הארץ. סקירת חודש ירחי שלם אשר צומצם ל24 שניות, חושפת בברור כי צידו של הירח הפונה לכדור הארץ עשיר בימות ירחיות כהות, עת צידו המרוחק של הירח עשיר באזורים נישאים בוהקים. יותר מ19 משימות חקר הירח חדשות המפותחות בידי שמונה מדינות שונות מתוכננות בתקופה הקרובה, שלרובן תאריכי שיגור בשלוש השנים הקרובות. 

Moon from LRO.jpg

לאתר את השביט NEOWISE

אם אתם יכולים לראות את כוכבי העגלה הגדולה, תוכלו לאתר את השביט NEOWISE  בשמי הערב שלכם, היום. לאחר השקיעה חפשו את השביט (הנראה בעיניים בלתי מצויידות) מתחת ל״תא המצרכים״ של קבוצת הכוכבים הצפונית המפורסמת, ומעל לאופק הצפון מערבי. חפשו ״כוכב״ מעומעם ומעט פרוש, עם זנב, אך ככל הנראה זנב פחות ארוך מזה הנראה בתצלום אשר תועד בשמיים צלולים מהפארק הלאומי לוס פדרס שבקליפורניה, בערבו של ה16 ליולי. תצלומים עדכניים של NEOWISE חושפים לעתים את זנב האבק הנרחב של השביט יחד עם זנב היונים החיוור יותר, והנפרד. צופי כוכבים בכל העולם נהנים ממראהו של NEOWISE, מבקר בלתי צפוי מחלקה החיצוני של מערכת השמש.

NEOWISEBelowBigDipper-7-16-2020-TomMaste

השביט NEOWISE מעל סטונהנג׳

האם ראיתם אי פעם שביט? הערב -- וככל הנראה בכמה מהערבים הקרובים -- תהיינה הזדמנויות טובות. צאו החוצה בזמן השקיעה והביטו לכיוון צפון מערב. ככל שהאופק שלכם באותו כיוון נמוך יותר - כך ייטב. משקפת יכולה לסייע, אך עם השמיים שלכם נטולי עננים ומקורות אור מלאכותיים, כל שתזדקקו לו הם עיניכם, ו...סבלנות. ככל שהשקיעה מתקדמת הולכים השמיים ומחשיכים, ופס חיוור חריג ואלכסוני יראה בסמוך לאופק. זהו השביט NEOWISE. קרחון מלוכלך מתאייד ברוחב של כ5 ק״מ המבקר מ-- ומצוי בדרכו חזרה אל -- מערכת השמש החיצונית. די בסמוך לשקיעת השמש, השביט לא מאחר לשקוע בעצמו ויתכן שתרצו לתעד את התצפית בתצלום. השביט C/2020 F3 - NEOWISE תועד לפני יומיים זורח מעל סטונהנג׳, בריטניה. השביט התגלה בעזרת מערכת (NEOWISE - Near Earth Wide-Field InfraRed Survey Explorer) של NASA לקראת סוף מרץ והפתיע רבים ביכולתו לשרוד את המפגש הקרוב עם השמש, תוך שהוא מפתח זנבות - יוני כחול, ואחד נוסף מאבק, לבן - מרשימים. 

NeowiseStonehenge_Deval_960.jpg

השביט CG מייצר את זנב האבק שלו

כיצד נוצרים זנבותיהם של שביטים? לא ניתן לאתר על פני ליבותיהם שביטים מקורות מובנים מאליהם מהם נובעים זנבותיהם. התצלום למעלה, אשר בוצע ב2015 בידי רכב החלל הרובוטי רוזטה, של סוכנות החלל הארופית ESA, אשר שהה במסלול הסובב את השביט 67P/Churmyunov-Gerasimenko (השביט CG) מ2014 ועד 2016. בתצלום ניתן לזהות נביעות של גז ואבק משלל אתרים על פני ליבת השביט CG, עודו מתקרב אל השמש ומתחמם. השביט מורכב משתי אונות מרכזיות - הגדולה יותר משתרעת על פני כ4 ק״מ, והקטנה יותר על פני כ2.5ק״מ - המחוברות בצוואר צר. ניתוח התצפיות מלמד כי על מנת לייצר את סילוני האבק והקרח אותם רואים בתצלום, תהליך ההמסה צריך להתרחש במעמקי השביט. השביט CG (המוכר גם כשביט 67P) מאבד את הסילונים הללו (כ1 מטרים קוטרו של כל אחד מהם) במהלך כל אחת מהקפותיו בת 6.44 שנים, סביב לשמש. בקצב שכזה צפוי כי ידרשו אלפי שנים להתכלותו של השביט עקב הסילונים. משימתה של רוזטה הסתיימה ב2016 בהתרסקות מבוקרת על פניו של השביט CG.

Comet67P_Rosetta_960.jpg

השביט NEOWISE מעל לבנון

השביט C/2020 F3 NEOWISE  אשר נתגלה בסוף מרץ, עת הגיע למקום הקרוב ביותר במסלולו אל השמש, קרוב יותר מאשר כוכב חמה - עלה באופן פתאומי בסוף השבוע בעוצמת תאורתו והפך נראה בעין בלתי מצויידת. הקרחון הבינפלנטרי שרד עד כה את התמורות הכרוכות בהתחממות מהשמש והוא כעת הולך ומתקרב לכדור הארץ, עודו מתרחק מהשמש במסלולו חזרה אל החלקים החיצוניים של מערכת השמש. השמועה על הפיכתו של השביט NEOWISE לשביט הראשון של המאה העשרים ואחת הנראה בעין בלתי מצויידת התפשטה במהירות, והוא כבר צולם על רקע הרבה אתרים מפורסמים בכל רחבי כדור הארץ. בתצלום המוצג, נלכד השביט לפני יומיים מעל לבנון, מעט לפני הזריחה. עוצמת התאורה של השביט בימים הבאים אינה וודאית, אך ניתן יהיה לאתרו גם לפני הזריחה, ובנוסף, החל מהשבוע הבא, גם בשעות הערב המוקדמות. 

Neowise_Moophz_960.jpg

המשושה הצפוני של שבתאי

מדוע שעננים על פני שבתאי יסתדרו בצורת משושה? איש אינו יודע לבטח. התופעה אשר נתגלתה לראשונה במהלך מסען של חלליות וויאג׳ר בשנות ה1980, הינה חסרת מקבילות בכל רחבי מערכת השמש. מצלמת הזווית הרחבה של רכב החלל קאסיני תעדה את הקוטב הצפוני של הפלנטה עם הטבעות, בתצלום הצבעים המלאכותיים הזה מסוף 2012, באחד ממעבריה הסמוכים לחלקו הצפוני שטוף השמש של שבתאי . תצלום האינפרא-אדום הקרוב נערך באופן ססגוני כך שגווני אדום מעטרים את העננים הנמוכים, וגווני ירוק את הגבוהים. תצלום זה ודומיו ממחישים את יצבותה של תופעת המשושה, ב20+ השנים מאז וויאג׳ר. סרטונים של הקוטב הצפוני של שבתאי ממחישים את יציבות מערך העננים המשושה תוך שהם סובבים על צירם. בשונה מתצורות עננים במבנה משושה  -על פני כדור הארץ -  תבנית העננים על פני שבתאי הינה בעלת צלעות מוגדרות היטב באורכים כמעט זהים. מעבר לפסגות העננים בחלק הימני העליון, נראה מקטע מטבעותיו המרהיבות של הכוכב בכחול. 

NorthSaturn_Cassini_960.jpg

הערפילית האפלה לינד 1251

כוכבים מצויים בהליכי היווצרות בתוככי הערפילית האפילה 1251 של לינד (Lynd's Dark Nebula - LDN). ענן האבק המולקולרי הנסחף מעל למישור גלקסיית שביל החלב שלנו מצוי במרחק של כ1000 שנות אור והוא מהווה חלק ממערך ערפיליות אפילות בכיוון אזור להבת קפאוס. סקירות אסטרונומיות של העננים הבינכוכביים האטומים הללו בכל חלקי הספקטרום - חושפות הלמים עתירי אנרגיה יחד עם זרימות כלפי חוץ: מאפיינים הכרוכים על פי רוב בתהליכי לידה של כוכבים. ניתן להבחין בתצלום גם במאפיין נוסף של תהליך הלידה: הבוהק האדמדם מאובייקטים מסוג הרביג-הארו הנראים בתצלום החד. ניתן לזהות בתצלום גם גלקסיות רחוקות הנראות ברקע, מעומעמות בידי המרחבים המאובקים. מראה מרהיב זה צולם מבעד לטלסקופ חובבים בצרוף מסננים רחבי סרט והוא משתרע על פני כשני ירחים מלאים, כ17 שנות אור במרחקו המשוער של האובייקט LDN 1251.

ldn1251_jerahian1024_edited.jpg

ארופה וצדק מוויאג׳ר 1

מהם הכתמים האלה, הנראים על פני צדק? הגדול ביותר, מיד מימין למרכז הינו הכתם האדום הגדול -- מערכת סערה עצומה, הפעילה ככל הנראה מאז שג׳יובאני קאסיני סימן את נוכחותה לפני כ 355 שנים. הסיבה לצבעו האדום - עדיין לא פוענחה. הכתם בחלק השמאלי הנמוך יותר הינו אחד מירחיו הגדולים של צדק: ארופה. תצלומים אותם ביצעה החללית וויאג׳ר ב1979 מחזקים את ההיפותיזה שלארופה יש אוקיינוס תת קרקעי ועל כן מהווה יעד הולם לחיפוש סימני חיים חוץ-ארציים. אך מה לגבי הכתם הכהה בחלק הימני העליון ? זהו צילו של ירח גדול נוסף של צדק: איו. וויאג׳ר חשפה כי איו כה וולקני עד כי לא ניתן לזהות על פניו אפילו מכתש פגיעה אחד. 16 הדמיות ממעברה של וויאג׳ר בסמוך לצדק ב1979 עובדו לאחרונה מחדש ומוזגו לכדי התצלום המוצג. וויאג׳ר 1 שוגרה מכדור הארץ לפני כ43 שנים והחלה באחד ממסעות המחקר הנרחבים ביותר של מערכת השמש, מאז ומעולם. 

EuropaJupiter_Voyager_960.jpg

ליקוי חמה מתחנת החלל

צילו של הירח שזה עתה נולד נגע בכדור הארץ ב21 ליוני. מצלמה בעלת רזולוציה גבוהה המותקנת מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית לכדה אותו ממסלולה ההקפי הנמוך, בסמוך לגבול קזחסטן-סין. תושבי כדור הארץ המצויים לאורך מרכזו של נתיב הצל, חזו בליקוי חמה טבעתי. בחזית התצלום ניתן לזהות חללית מטען המקובעת למעגן החללי. זוהי חללית התובלה H-II מספר 9 של סוכנות חקר החלל היפנית JAXA.

iss063e031761_June2020ase1024_edited.jpg

השמים בקרני-X מ eROSITA

מה היינו רואים אם היתה לנו ראיית קרני-X? שמי הלילה היו נראים מוזרים ובלתי מוכרים. פוטונים של קרני-X יותר אנרגטיים בערך פי-1000 מפוטונים של אור נראה והם נוצרים כתוצאה מפיצוצים אלימים וסביבות אסטרונומיות עתירות טמפרטורה. במקום הכוכבים היציבים המוכרים, השמים יראו מלאים בכוכבים אקזוטיים, גלקסיות פעילות, ושרידי סופרנובה לוהטים. תצלום קרני ה-X המוצג לוכד ברמת פרטים חסרת תקדים את השמיים בקרני-X מנקודת מבטו של טלסקופ eROSITA המותקן על גבי הלווין Spektr-RG, אשר שוגר בשנה שעברה, והמקיף את המערכת ארץ-שמש בנקודת L2. התצלום מתעד את מישור גלקסיית שביל החלב שלנו לכיוון מרכזה, רקע דליל ונרחב של קרני-X, בועה בינכוכבית חמה המוכרת כאונת הקוטב הצפוני, שרידי סופרנובה רוחשים דוגמת, וולה, לולאת ברבור,ו Cas A, צמדי כוכבים אנרגטיים דוגמת Cyg X-1 ו Cyg X-2, גלקסיית הענן המגלני הגדול, יחד עם צבירי הגלקסיות Coma, Virgo, ו Fornax. סריקת שמים ראשונה זו של eROSITA איתרה למעלה ממליון מקורות קרני-X, חלקם אינו מובן עדיין ויהווה בוודאי מוקד למחקר עתידי. 

SkyMapB_eROSITA_960.jpg

הרי ירח בהגדלה במהלך ליקוי טבעת אש

מהם האזורים הכהים הניכרים על פני תצלום שלבים שונים ממהלך ליקוי החמה אמש? אלו צלליותהן המהופכות של הרים בקצה הירח. בדמות המרכזית, אשר צולמה מ-קסיאמן, סין, מרכזו של הירח ניצב בדיוק אל מול מרכזה של השמש. אך הירח היה רחוק מדי מכדור הארץ, מכדי לחסום את השמש כליל. האור אשר חלף סביב לירח מכל צידיו נקרא טבעת אש. התצלומים בקצוות הסדרה חושפות את אור השמש שחלף דרך עמקים ירחיים. ככל שהירח התקדם במעברו על פני השמש, משמאל לימין, רק ההרים הגבוהים ביותר על הקפו של הירח, חסמו את אור השמש. לכן האזורים הכהים הנראים בחיבור סדרת התצלומים הינם גירסא, מעוותת, מהופכת ומוגדלת של צלליות הרים על קצה הירח. האזורים הבוהקים נקראים חרוזי ביילי. ליקוי החמה טבעתי המלא של אמש, נחשף רק לתושבי רצועה צרה במחצית הכדור המזרחי. יחד עם זאת, ביוני הבא, תושבי רצועה צרה בחצי הכדור הצפוני יוכלו לצפות בליקוי הטבעתי הבא. ליקוי חמה מלא יראה בתחתיתו של העולם לקראת סוף השנה. 

BeadMountains_Letian_960.jpg

הראשנים של IC 410

תקריב טלסקופי זה, אשר צולם מחצר בשמיים עירוניים, בעזרת מסננים צרי סרט, חושף את האזור המרכזי של ערפילית הפליטה IC 410 - החיוורת. התצלום חושף בנוסף גם שניים מהדיירים יוצאי הדופן של שלולית אבק וגז קוסמית זו. מימין ומעט מתחת למרכז מצויים הראשנים IC 410. הערפילית המוסתרת בחלקה בידי אבק המצוי בקו הראיה שלנו מקיפה צביר כוכבים גלקטי צעיר NGC 1893. כוכבי הצביר הצעירים והלוהטים, אשר נוצרו מהענן הבינכוכבי לפני רק כ4 מליון שנים, מזינים אנרגטית את הגז הבוהק. הראשנים המורכבים מגז ואבק קרים וצפופים יותר הינם בגודל של כ10 שנות אור והם ככל הנראה אתרי יצירת כוכבים פעילים. רוחות כוכביות וקרינה מפסלים את הראשנים, עת ראשם מותווה בידי שרשרת פסגות של גז מיונן, וזנבם משתרך לאחור, מתוך כוכבי הצביר המרכזיים והצעירים יותר. IC 410 שוכן במרחק של כ 10,000 שנות אור, בכיוון קבוצת אאוריגה העשירה בערפיליות.   

Tadpoles-of-IC-410-Trevor-Jones_edited.j

תמונת היום באסטרונומיה חוגגת 25

ברוכים הבאים ליום רבע-המאה של תמונת היום באסטרונומיה (APOD - Astronomy Picture of the Day). תמונת היום באסטרונומיה הינה מקור של יציבות לחלקינו. על מנת לקחת חלק בחגיגות יובל הכסף של תמונת היום באסטרונומיה הקליטו חלק מהמפיקים הלאומיים של תמונת היום ברחבי העולם, ברכת יום הולדת מצולמת המוצגת למעלה כתמונת היום. חלק מהמברכים אף הציג את 3 תמונות היום הנבחרות שלו מתוך המאגר רב השנים. המברכים, יחד עם משתתפים לאומיים נוספים, חברו לNASA במפעל תמונת היום באסטרונומיה, להפיץ, במרבית מדינות ושפות העולם ובמרבית פלטפורמות המדיה, את בסיס הידע הגדל של האנושות, פרוייקטי המחקר מעוררי ההשראה, ו-ויזואליזציות אסטרונומיות מרהיבות - ביחס ליקום בו אנו חיים. מיסדי תמונת היום (שעדיין חיים!) מבקשים לשלוח את תודתם לא רק למפיקים הלאומיים, אלא לצופי תמונת היום באסטרונומיה המפגינים עניין, תמיכה ותקשורות נדיבות - במהלך השנים.

Apod 25.jpg

טבעת אש במהלך ליקוי חמה

מהו האובייקט הזורח מעל האופק, מאחורי העננים? זוהי השמש. רוב הזריחות אינן נראות כך, משום שרוב הזריחות אינן כוללות את הירח. בשעות המוקדמות של בוקר ה10 במאי 2013, במערב אוסטרליה, היה הירח בין כדור הארץ והשמש הזורחת. יש, ובהעדר מידע, קשה להבין את המתרחש. בליקוי חמה טבעתי, הירח רחוק מדי מכדור הארץ מכדי להסתיר את השמש במלואה, ולכן נותרת טבעת אש, כאשר אור השמש מפציע סביב כל הקפו של הירח. וידיאו קיטועי הזמן המוצג מתעד את הליקוי מבעד למקדם השבירה המוגדל של האטמוספירה בסמוך לאופק, אשר גורם לתופעה החריגה להראות שטוחה במקצת. ככל שהוידיאו מתקדם, השמש מתרוממת בהדרגה מעל האופק והירח והשמש נפרדים זה מזה. ביום ראשון הקרוב צפוי ליקוי חמה טבעתי נוסף, שיראה ממרכז אפריקה, מהמפרץ הפרסי וברצועה צרה החוצה את אסיה, כאשר מרבית חצי הכדור המזרחי (לרבות ישראל) תוכל להינות מליקוי חמה חלקי.

Annular Eclipse.jpg

קסדתו של תור

NGC 2359 הינה ענן קוסמי, בעל מראה דמוי קסדה וזרוע המזכירה כנף, המכונה קסדתו של תור. קסדתו של תור, משתרעת על פני כ30 שנות אור, מימדי ענק אפילו בקנה המידה של אל נורדי. יתכן והקסדה הינה בעלת דמיון מובהק יותר לבועה קוסמית, המתנפחת, עת רוח מהירה מהכוכב המאסיבי הסמוך למרכזה גורמת לתפיחת חלקים מהענן המולקולרי האופף אותו. הכוכב המרכזי, המוכר ככוכב מסוג וולף ראייט, הינו ענק לוהט המצוי ככל הנראה בשלבים האחרונים טרם הפיכתו לסופרנובה. NGC 2359 ממוקם במרחק של כ 15,000 שנות אור בכיוון קבוצת כלב גדול. התצלום החד במידה יוצאת דופן הורכב משילוב נתונים בפס רחב ובפס צר אשר תועדו בידי 3 טלסקופים נפרדים. התצלום חושף כוכבים במראם הטבעי יחד עם המבנה השריגי המפורט של הערפילית. הגוון הכחול הדומיננטי הינו תוצר של גז אטומי חמצן בוהק, אשר עברו יינון כפול. 

ThorsHelmet800_edited.jpg

גלקסיה ספיראלית בעלת מוט מרכזי

הגלקסיה הספיראלית הגדולה והיפיהפיה NGC 1300 מצויה במרחק של כ 70 מליון שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים ארידאנוס. הדמיה מורכבת זו של אי-היקום המרהיב הינה, ככל הנוגע לגלקסיות שלמות, אחת ההדמיות הגדולות ביותר שבוצעו בידי טלסקופ החלל האבל.  NGC 1300 משתרעת על פני יותר מ100,000 שנות אור וההדמיה חושפת פרטים מעוררי השתאות של המוט המרכזי הדומיננטי, כמו גם של הזרועות הספיראליות המלכותיות. למעשה, בחינה קפדנית של ליבת גלקסיה קלאסית זו חושפת מבנה ספיראלי נוסף, כ 3,000 שנות אור גודלו. בדומה לגלקסיות ספיראליות אחרות, לרבות שביל החלב שלנו - שוכן בליבתה של NGC 1300 חור שחור סופרמאסיבי. 

NGC1300HST1200_edited.jpg

ההילה של עין החתול

ערפילית עין החתול (NGC 6543) הינה אחת הערפיליות הפלנטריות המוכרות ביותר בשמי הלילה. הסימטריות המרתקות שלה נראות במרכזו של תצלום צבעים מלאכותיים מהמם זה, אשר עובד על מנת לחשוף את ההילה העצומה אך החיוורת של חומר גאזי, המשתרעת על פני למעלה מ3 שנות אור, סביב לערפילית הפלנטרית המוכרת והבוהקת. התצלום אשר תועד באמצעות הטלסקופ האופטי הנורדי, באיים הקנאריים, חושף פליטה נרחבות מהערפילית. ערפיליות פלנטריות, זוהו זה מכבר כשלב האחרון בחייו של כוכב דמוי שמש. אך רק לאחרונה, זוהה כי לכמה מהערפיליות הללו יש הילה בדומה לזו, אשר מורכבת ככל הנראה מחומר אשר נהדף מהכוכב בשלבים פעילים מוקדמים יותר. מישכה של פאזת הערפילית הפלנטרית של הכוכב מוערך בכ 10,000 שנים, עת גיל החלקים החיצוניים של ההילה מוערך ב 50,000 עד 90,000 שנים. 

catseye2_not_960.jpg

דיוקן של NGC 3628

הדמיות טלסקופיות חדות של NGC 3628 חושפות דיסקה גלקטית מעובה, המחולקת על ידי נתיבי אבק כהים. כמובן שהדיוקן העמוק של גלקסיה ספיראלית מרהיבה זו, הנראית כשצידה החד פונה אל קוו הראיה שלנו, מזכיר לחלק מהאסטרונומים את הכינוי הפופולרי שלה: גלקסיית ההמבורגר. התצלום חושף גם גלקסיה סמוכה קטנה, ככל הנראה לוויין של NGC 3628, יחד עם זנב גאות, חיוור אך משמעותי. הזנב משתרע על פני כ 300,000 שנות אור, אל מעבר לקצה הימני של מסגרת התצלום הרחבה. NGC 3628 מצויה בסמוך לשתי גלקסיות ספיראליות גדולות M65 ו M66 והן מוכרות יחדיו כשלשת אריה. אינטראקציות גראביטציוניות עם שכניה הקוסמיים אחראיות ככל הנראה להיווצרותו של זנב הגאות, כמו לצורתה המוארכת של דיסקת הגלקסיה. אי-היקום המרהיב משתרע על פני כ100,000 שנות אור, והוא מצוי במרחק של כ35 מליון שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים הסתווית אריה.

N3628_StefanoCancelli_PaulMortfield1024_

הריקוד המשותף של נוגה וכדור הארץ

כל אימת שנוגה חולף על פני כדור הארץ, הוא חושף באופן עקבי את אותו צד. עובדה מעניינת זו נתגלתה רק לפני 50 שנה, עת רדיו-טלסקופים רכשו את היכולת להביט מבעד לעננים הצפופים של נוגה ולעקוב אחר פני השטח הסובבים באיטיות שלו. ארוע החליפה - המכונה Inferior Conjunction  - כאשר נוגה וכדור הארץ מצויים במרחק המינימלי האחד מהשני - מתרחש היום. האנימציה המוצגת משקפת את מצבם ההדדי של השמש, נוגה וכדור הארץ בין 2010 ו2023, על בסיס נתוני NASA, כאשר ״זרוע״ סמלית הוצמדה לפני השטח של נוגה על מנת לאפשר מעקב אחר הסחרור העצמי של הפלנטה. הסיבה לתהודה החריגה אחת ל1.6 שנים הינה ההשפעה הכבידתית של כדור הארץ על נוגה, אשר למרבה ההפתעה גוברת על זו של השמש. ככל שניתן יהיה לצפות היום בנוגה מבעד לבוהק השמש, אזי צפוי כי יראה חרמש דקיק. כמו כן, למרות שעד כה ניתן היה לצפות בנוגה בשמי הערב, ממחר נוגה הופכת לכוכב בוקר -- מצידה השני של השמש, מנקודת מבטו של צופה מכדור הארץ.

Earth Venus - Dance.jpg

המרכז הסוער של ערפילית הלאגונה

מרכזה של ערפילית הלאגונה הינו מוקד רוחות כוכביות מסתחררות הכרוכות בהליכי יצירת כוכבים מרהיבים. בסמוך למרכז התצלום ניתן לזהות לפחות שתי תצורות עננים דמויות משפך, כחצי שנת אור גודלן, אשר נוצרו כתוצאה מרוחות כוכביות עזות ואור כוכבים עתיר אנרגיה. כוכב סמוך הבוהק במידה קיצונית, הרשל 36, מאיר את האזור. קירות אבק עצומים מסתירים ומאדימים כוכבים חמים וצעירים, נוספים. ככל שהאנרגיה מכוכבים אלה פוגשת ומזינה את האבק והגז הקרים, פערי הטמפרטורה הגדולים באזורי המפגש מייצרים רוחות גזירה אשר יכולות להוביל משפך. התצלום, המתעד אזור המשתרע על פני כ15 שנות אור, מורכב מ-2 צבעים אשר נקלטו במצלמותיו של טלסקופ החלל האבל. ערפילית הלאגונה, המוכרת גם כ M8, שוכנת במרחק של כ 5,000 שנות אור בכיוון קבוצת קשת. 

LagoonCenter_HubbleGravinese_960.jpg

כדור הארץ והירח מבעד לטבעות שבתאי

מהן הנקודות הנראות בין טבעותיו של שבתאי? כדור הארץ והירח שלנו. לפני מעט למעלה משלוש שנים, מכיוון שהשמש נחסמה זמנית בידי גופו של שבתאי, יכלה החללית הרובוטית קאסיני להפנות מבט לכיוון חלקיה הפנימיים של מערכת השמש. שם היא איתרה את כדור הארץ והירח -- שתי נקודות אור במרחק של כ 1.4 מליון קילומטרים. בחלקו הימני של התצלום מצויה טבעת A של שבתאי, עם מרווח אנקה הרחב בחלקה הימני הרחוק, ומרווח קילר הצר לקראת המרכז. בחלק השמאלי המרוחק נראת טבעת F, המשתנה תדיר. מפרספקטיבה זו האור הנפלט מהטבעות נפוץ בעיקר לפנים, ויוצר את התחושה שהטבעות מוארות מאחור. לאחר יותר מעשור של תגליות ומחקר, ב2017, התדלדל מלאי הדלק ברכב החלל קאסיני והיא הופנתה אל תוככי האטמוספירה של שבתאי, שם היא בוודאי התכלתה.

SaturnEarthMoon_Cassini_960.jpg

מפלצת ההר המסתורי נהרסת בהדרגה

בתוך ראשה של המפלצת הבינכוכבית הזו מצוי כוכב המכלה אותה באיטיות. המפלצת העצומה הינה למעשה סדרה דוממת של מקבצי גז ואבק, שנות אור באורכם. הכוכב שבראשה, מוסתר בידי האבק הבינכוכבי האטום, פולט אלומות חלקיקים אנרגטיים עזות בכיוונים מנוגדים, המכונות סילוני הרביג-הארו. ההר המכונה ״המסתורי״ שוכן במרחק של כ7,500 שנות אור בתוככי ערפילית קארינה ומקבצי הגז והאבק המרכיבים אותו נראה אפלים למרות שהם מורכבים בעיקר מגז מימן טהור. התצלום המוצג תועד בידי טלסקופ החלל האבל. בכל חלקי הערפילית, אור אנרגטי ורוחות מכוכבים מאסיביים צעירים מאיידים ומפזרים את ״חדרי הלידה״ הכוכביים המאובקים שהיוו את ערש הלידה שלהם עצמם. הצפי הוא שתוך מליונים ספורים של שנים, ראשו של הענק, כמו גם מרבית גופו, יעלמו כליל כתוצאה מפעולתם של הכוכבים הפנימיים כמו גם של אלה הסובבים אותם. 

MysticPillar_HubbleSchmidt_960.jpg

וואליס מארינריס: הגראנד קניון של המאדים

הקניון הגדול ביותר של מערכת השמש חוצה אזור משמעותי על פניו של מאדים. העמק הגדול, הקרוי וואליס מארינריס, הינו בעל מימדים חריגים: כ 3,000 ק״מ אורך, כ 600 ק״מ רוחב, ובעומק של כ8 ק״מ. לקנה מידה, הגראנד קניון באריזונה, ארה״ב הינו באורך של כ800 ק״מ, רוחב של שלכ 30 ק״מ, ובעומק של כ1.8 ק״מ. האופן בו נוצר וואליס מארינריס נותר חידה בלתי מפוענחת, למרות שההשערה המובילה מצביעה על כך שהוא החל כסדק לפני מליוני שנים, בתקופה בה החל כדור הארץ להתקרר. מספר תהליכים גאולוגיים זוהו בקניון. הפסיפס המוצג מורכב מיותר מ100 תצלומים אשר תועדו בידי חלליות וייקינג בשנות ה70. 

marsglobe_viking_960.jpg

פוסטרים של מערכת השמש

האם תרצו פוסטר ממחקר האסטרונומיה של NASA? אתם במרחק הקלקה בלבד! כל אחד מהתצלומים המוצגים יכול להופיע על קיר ביתכם או משרדכם. יתרה מכך, עמוד זה של NASA מכיל תמונות נוספות של כל אחד מאובייקטי מערכת השמש המוצגים כאן. התצלומים משקפים באופן מרהיב הרבה מהאתרים אותם חקרה האנושות באמצעות NASA ב50 השנים האחרונות, לרבות השמש שלנו, והפלנטות חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורון, ורהב. יש גם פוסטרים של ירחי צדק, לרבות ארופה, גאנימד, קאליסטו ואיו, ומירחיו של שבתאי ניתן להפיק כפוסטר את אנצלדוס, וטיטאן. גם תצלומים של פלוטו וצרס, כמו גם שביטים ואסטרואידים - נכללים בהצע, כאשר נוספים אליהם 6 סצנות חלל עמוק -- הרחק מעבר לגבולותיה של מערכת השמש שלנו. אם יש לרשותכם מעט מדי שטח קיר פנוי או מלאי מוגבל של נייר הדפסת פוסטרים איכותי, אל נא תיפול רוחכם -- תוכלו עדיין להדפיס הרבה מהאובייקטים על גבי קלפי משחק.

SolarSystemPosters_NASA_1080.jpg

מדרום לקארינה

עם צדודית ענני אבק פוריים על רק גז אטומי בוהק, משובצת ערפילית קארינה הגדולה, מתחם צבעוני וכאוטי, באחד מאזורי יצירת הכוכבים הגדולים ביותר בשביל החלב. התקריב הטלסקופי תוחם שדה ראיה של כ 80 שנות אור, מעט מדרום מזרח לאטה קארינה, הכוכב הבלתי מפוענח והאנרגטי ביותר של הערפילית. מידע צר סרט אשר תועד באזור עירוני בעל ראות משופרת עקב הסגר, שולב יחדיו ליצירת ההדמיה הסופית. פליטות אופייניות מגופרית מיוננת, מימן, וחמצן מופו לצבעי אדום, ירוק וכחול - מנעד צבעים פופולרי גם בתצלומים של טלסקופ החלל האבל. הנוף השמיימי של רכסי פליטה בוהקים המתוחמים בידי אבק קר ואטום מצוי במרחק של כ 7,500 שנות אור בחלקה הדרומי של קבוצת קארינה.

SouthCarina_SHO_final1024_edited.jpg

מסע אל שונית קוסמית

מה אנחנו צפויים לראות במידה ויהיה ביכולתינו לעוף אל תוככי שונית קוסמית? הערפילית NGC 2014 נראית לחלק מהצופים כשונית ימית השוכנת ברקיע, בענן המגלני הגדול, גלקסיית הלוויין הגדולה ביותר של שביל החלב שלנו. טלסקופ החלל האבל תעד ערפילית רחוקה זו באיכות גבוהה לרגל חגיגות 30 שנות מחקר הקוסמוס בידי הטלסקופ. הנתונים וההדמיות שובצו לכדי מודל תלת-המימד המוצג בוידיאו. האנימציה הממוחשבת לוקחת אותנו תחילה על פני צביר כוכבים המאופיין בכוכבים כחולים בוהקים, מתחת למצבורי אבק וגז הנשחקים באיטיות בידי האור האנרגטי והרוחות הנפלטות מהכוכבים המאסיביים. שריגי אבק וגז בוהקים מכל עבר באור אדום של מימן וחנקן. המשך האנימציה מוביל אותנו אל הערפילית הכחולה NGC 2020, הבוהקת באור הנפלט מחמצן המקיף כוכב וולף-ראייט בעל עוצמת תאורה הגדולה פי 200,000 מזו של השמש שלנו -- עת ההשערה היא כי הערפילית הינה האטמוספירה החיצונית אשר נהדפה מהמפלצת הכוכבית הזו. לסיום האנימציה, עוברת המצלמה הוירטואלית למיקום המאפשר לנו להבחין בצדודית דמויית שעון החול של NGC 2020.

Hubble 30.jpg

מלחמת גלקסיות: M81 ו M82

גלקסיות אלו מאוד רחוקות, מרחק של כ12 מליון שנות אור בכיוון קבוצת הדובה הגדולה. הגלקסיה הספיראלית M81, משמאל, עם זרועות ספיראליות גדולות וליבה בוהקת צהובה משתרעת על פני כ100,000 שנות אור. הגלקסיה הבלתי סדירה M82, מימין, מתאפיינת בענני אבק וגז אדום. צמד הגלקסיות נעול בקרב גרביטציוני משך מיליארדי שנים. כוחות גרביטציה של כל אחת מהגלקסיות השפיעו מהותית על רעותה במהלך סדרת מפגשים קוסמיים. המפגש האחרון התנהל משך כ100 מליון שנים ועורר ככל הנראה גלי צפיפות המתפשטים על פני M81, ואחראים, כך דומה, לעושר הזרועות הספיראליות של M82. M81 מתאפיינת אזורי יצירת כוכבים סוערים וענני גז החובטים זה בזה בעוצמה כה גדולה, עד כי הגלקסיה קורנת בקרני X. הצפי הוא כי המשך המפגשים הגרביטציוניים משך מיליארדי השנים הקרובות יוביל למיזוגן לכדי גלקסיה מאוחדת אחת.

M81-82_1024_edited.jpg

צדק באינפרא-אדום מג׳מיני

צדק באינפרא-אדום, מאיר את הלילה. אסטרונומים במצפה ג׳מיני הצפוני בהוואי, ארה״ב, יצרו לאחרונה כמה מההדמיות הטובות ביותר שנערכו מכדור הארץ מאז ומעולם - של צדק באינפרא-אדום. שיטת הדמיה הקרויה ״הדמיה ממוזלת״ איפשרה לג׳מיני לייצר תצלומים מאוד איכותיים. בשיטה זו משובצות רק ההדמיות המוצלחות ביותר, כאלה בהם באופן ממוזל אטמוספירת כדור הארץ הינה במיטבה ככל הנוגע למעבר בלתי מופרע של קרני האור. מראה השכבות של צדק משקף את שכבות העננים השונות. אור אינפרא-אדום חולף דרך העננים טוב יותר מאור נראה, כך שאנחנו זוכים להביט היטב על שכבות פנימיות חמות של אטמוספירת צדק, כאשר האזורים בהם שכבות העננים עבות יותר, נראים אפלים. תצלומים אלה, במשולב עם אלו של טלסקופ החלל האבל ורכב החלל ג׳ונו, מלמדים רבות על תבניות מזג האוויר בצדק, כמו למשל, היכן נוצרות סערות-בגודל-פלנטה הענקיות שעל פניו.

JupiterIR_Gemini_960.jpg

גלקסיית הפוקנה מהאבל

מה קורה לגלקסיה ספיראלית זו? רק לפני כמה מאות מליוני שנים, NGC 2936, העליונה מבין שתי הגלקסיות הנראות בתצלום, היתה ככל הנראה גלקסיה ספיראלית נורמאלית -- מסתחררת, יוצרת כוכבים, ועוסקת בענייניה שלה. אך כאשר היא התקרבה מדי לגלקסיה האליפטית המאסיבית NGC 2937 שמתחתיה, היא נמשכה בעוצמה כלפי מטה. NGC 2936 אשר זכתה עקב צורתה לכינוי פוקנה, לא רק הוסחה ממסלולה עקב האינטראקציה הגראביטציונית הקרובה אלא אף שינתה את צורתה. פרץ כוכבים כחולים צעירים וחדשים מרכיבים את אפה של הפוקנה לכיוון החלק הימני, עת מרכזה של הספיראלה נראה כמו עין. לחילופין, צמד הגלקסיות הידוע יחדיו כ Arp 142, מזכיר לחלק מהצופים פינגווין המחפה על ביצה. נתיבי אבק מורכבים משובצים בנתיבי כוכבים כחולים בוהקים נמתחים לכיוון החלק הימני הנמוך. התצלום המעובד, אשר תועד בשנה שעברה בידי טלסקופ החלל האבל, חושף את Arp 142 בפרטנות חסרת תקדים. Arp 142 שוכן במרחק של כ 300 מליון שנות אור בכיוון קבוצת נחש מים. בתוך כמיליארד שנים צפוי כי שתי הגלקסיות תתמזגנה לגלקסיה יחידה גדולה.

PorpoiseGalaxy_HubbleFraile_960.jpg

LDN 1471: חלל כוכבי כתוצאה מרוח מנשבת

מה גורם למבנה פרבולי חריג זה? החלל המואר, המוכר כ LDN 1471, נוצר בידי הכוכב שזה מקרוב נולד, הנראה בוהק בפסגת הפרבולה. כוכב עוברי זה מפיץ זרימה כוכבית עזה אשר פוגשת בהמשך את החומר האופף בענן המולקולרי פרסאוס, וגורמת להגברת עוצמת התאורה שלו. אנחנו חשופים רק לצד אחד של החלל -- צידו השני מוסתר בידי אבק אפל. המתווה הפרבולי הינו תוצאה של התרחבות החלל - תוצר הרוח-הכוכבית - עם חלוף הזמן. ניתן לזהות שני מבנים נוספים לצד הכוכב העוברי, אלו אובייקטים מסוג הרביג-הארו, תוצרים של האינטראקציה בין הרוח הכוכבית והחור האופף, גם הם. הסיבה לתלמים הנראים סביב קירות החלל אינה ברורה. התצלום בוצע בידי טלסקופ החלל האבל. הגילוי הראשוני של האובייקט נעשה בידי טלסקופ החלל שפיצר.

LDN1471_HubbleSchmidt_960.jpg

רדיו, האוזן הגדולה וסיגנל ה !Wow

מאז ראשית ימי הרדיו והטלויזיה, משדרת האנושות אותות למרחבי החלל באופן חופשי. מזה זמן מה - אנחנו גם מאזינים. רדיו טלסקופ גדול באוניברסיטת אוהיו, המוכר בשם החיבה ״האוזן הגדולה״ היה אחד מהמאזינים הראשונים. האוזן הגדולה היתה כגודלם של 3 מגרשי פוטבול והורכבה ממשטח אדמה מתכתי עצום יחד עם שני מחזירים דמויי גדר. האחד נייח והשני בר הזזה. תכנון האנטנה נשען בין השאר על סיבוב כדור הארץ כאחד מהכלים לסריקת השמים. התצלום, אשר תועד בידי אחד הסטודנטים המתנדבים בפרוייקט, הינו מבט אל עבר משטח האדמה והמחזיר הקבוע, כאשר האפרכסת של מקלט הרדיו נראית בקדמת התצלום. האוזן הגדולה שמשה לסקר השמים ברדיו החל מ1965. בשנות ה70 היא הפכה לטלסקופ הראשון אשר ניסה ברציפות לאתר אותות שמקורם בציביליזציה חוץ ארצית. לרגע מסעיר במהלך אוגוסט 1977 זוהה אות חזק במיוחד ובלתי צפוי. אך למרבה הצער הארוע לא חזר על עצמו ולא היתה דרך לזהות את מקורו. ב1998 פורקו חלקיה האחרונים של האוזן הגדולה. 

bigear_rickscott_big_edited.jpg

אי היקום אנדרומדה

האובייקט המרוחק ביותר אותו ניתן לראות בעין בלתי מצויידת הינו M31, גלקסיית אנדרומדה הגדולה, מרחק של כ2.5 מליון שנות אור. ללא טלסקופ, אפילו גלקסיה ספיראלית עצומה זו - המשתרעת על פני כ 200,000 שנות אור - נראית כענן ערפילי חיוור בקבוצת אנדרומדה. ההדמיה הטלסקופית מעוררת השתאות דלעיל, לעומת זאת, חושפת ליבה בוהקת צהובה, נתיבי אבק כהים משתרגים, זרועות ספיראליות כחלחלות הנפרשות למרחב, וצבירי כוכבים המתועדים לפרטיהם. כיום אפילו צופי שמים מזדמנים, ערים לעובדה מעוררת ההשראה כי יש גלקסיות מרוחקות רבות דוגמת M31, אך אסטרונומים רק לפני 100 שנה עדיין זיהוי זאת כנקודת מחלוקת מהותית. השאלה האם ״ערפיליות ספיראליות״ אלו הן פשוט אובייקטים בתוך שביל החלב שלנו, או האם הן ״איי יקום״, מערכות כוכבים רחוקות בפני עצמן, הדומות לשביל החלב?. היתה השאלה המרכזית בעימות המפורסם בין שייפלי לקרטיס ב1920, שאלה אשר הוכרעה בהמשך בזכות תצפיות אשר ביססו את התובנה כי M31, אנדרומדה, הינה אי-יקום.

M31Dec2019final1YuzheB2_1024_edited.jpg

אדווין האבל מגלה את היקום

כמה גדול היקום שלנו? שאלה זו, היתה אחד ממוקדי המחלוקת בין 2 מהאסטרונומים הבולטים, היום לפני 100 שנים, בארוע אשר זכה מאז לכינוי ״הויכוח הגדול של האסטרונומיה״. הרבה אסטרונומים העריכו באותה עת שגלקסיית שביל החלב שלנו הינה כל היקום כולו. הרבה אחרים, לעומת זאת, העריכו כי הגלקסיה שלנו הינה אחת מיני רבות אחרות. בויכוח הגדול, כל צד שטח את נימוקיו, אך לא הושג קונצנזוס. התשובה הגיעה מעט יותר מ3 שנים לאחר מכן, עם גילויה של נקודה משתנה בערפילית אנדרומדה, כפי שניתן לראות בלוח הצילום המקורי מזכוכית, המשוחזר כאן דיגטלית. כאשר השווה אדווין האבל את התצלומים, זיהה כי הנקודה משתנה ולכן סימן על לוח הצילום, לידה - !VAR. ההסבר הטוב ביותר, כך ידע האבל, הינו שנקודה זו משקפת כוכב משתנה מרוחק מאוד. כנגזר מכך, M31 הינה בעצם גלקסיית אנדרומדה -- גלקסיה אשר יתכן והיא בעלת דמיון לזו שלנו. התצלום המוצג אינו מרשים במיוחד, אך הנקודה המשתנה על פניו פתחה דלת מבעדה צפתה האנושות, לראשונה בבטחון מבוסס,  אל יקום גדול במידה מפתיעה. 

HubbleVarOrig_Carnegie_960_edited.jpg

המערכת הפלנטרית של קפלר-90

האם לכוכבים נוספים - מלבד השמש שלנו - יש מערכות פלנטריות? כן -- מערכת אחת שכזו היא קפלר-90. המערכת אשר תועדה בידי טלסקופ החלל קפלר בין 2009 ל 2018, הינה בעלת 8 פלנטות, בדומה לידוע לנו לגבי מערכת השמש שלנו. מרכיבי הדמיון בין קפלר-90 והמערכת שלנו כוללים את העובדה שהשמש שלו, בדומה לזו שלנו, הינה כוכב מטיפוס G, כמו גם פלנטות סלעיות בדומה לכדור הארץ, ופלנטות גדולות המזכירות את שבתאי וצדק. ההבדלים כוללים את העובדה שכל המסלולים הפלנטריים המוכרים לנו בקפלר-90 מאוד סמוכים אל השמש -- יותר ממסלולו של כדור הארץ -- מה שמצמצם את הסבירות שהם יכולים לשאת חיים. יחד עם זאת, תצפיות על פני פרקי זמן ארוכים יותר עשויות לגלות פלנטות מרוחקות וקרות יותר. קפלר-90, השוכן במרחק של כ2,500 שנות אור, נראה מכדור הארץ ככוכב בעוצמה 14 וניתן לראותו בעזרת טלסקופ בגודל בינוני בכיוון קבוצת הכוכבים דרקון. המשימה לגילוי פלנטות מחוץ למערכת השמש TESS שוגרה ב2018, ובעשור הקרוב צפויות להצטרף למשימה מערכות חלליות נוספות של סוכנות החלל האמריקאית: JWST ו WFIRST. 

Kepler90Illustration_Kepler_1080.jpg

השונית הקוסמית של האבל

שרשרת הרכסים הבוהקת של גז ואבק בינכוכבי נשטפת באור כוכבים אנרגטי. אזור יצירת הכוכבים המאסיבי NGC 2014, עם ים הכוכבים הצעירים המשובץ בו, מכונה השונית הקוסמית. NGC 2020 הקטנה יותר, בסמוך, הינה מבנה כחלחל הבוקע מכוכב וולף-ראייט מרכזי יחיד, הבוהק בעוצמה הגדולה פי 200,000 מהשמש. האזור המתועד משתרע על פני כ600 שנות אור בתוככי הענן המגלני הגדול, גלקסיית לוויין של שביל החלב שלנו, במרחק של כ160,000 שנות אור. הפורטרט הקוסמי המרהיב תועד בידי טלסקופ החלל האבל, ושוחרר בימים אלה לציון 30 שנות חקר היקום ממסלול המקיף את כדור הארץ.

STSCI-H-p2016a-z-1000x687_edited.jpg

קאסיני בשלבי הגישה לשבתאי

מה צפוי להיות המראה שיחשף לעינינו במהלך גישה בחללית לשבתאי ? אין צורך לדמיין -- רכב החלל קאסיני כבר עשה זאת ב2004, תוך תעוד אלפי תמונות בתהליך הגישה, ומאות אלפי תמונות נוספות מאז נכנס למסלול הקפי סביב הפלנטה. כמה מתצלומים המוקדמים של קאסיני עובדו דיגיטלי, הותאמו ושובצו לכדי הסרטון מעורר ההשראה, שהוא לכשעצמו חלק מפרוייקט IMAX בהתהוות, בשם: בתוך טבעות שבתאי. בשלביו האחרונים של הסרטון, שבתאי נראה גדל והולך, עת טיטאן המעונן חולף למטה. לאחר מכן, חולפת קאסיני בסמוך לירח מימאס ומכתשו הגדול הרשל נראה בברור, כאשר שבתאי נראה מסתחרר לו ברקע. טבעותיו המלכותיות של שבתאי הופכות לאחר מכן למוקד ההצגה, עת קאסיני חוצה את מישור הטבעות הדק. צללי הטבעות נראים על שבתאי עצמו. לסיום, הירח החידתי אנצלדוס בעל גייזר הקרח נראה במרחק והוידיאו מסתיים בתהליך ההתקרבות אליו. לאחר יותר מעשור של מחקר ותגליות, התכלה הדלק ברכב החלל קאסיני והוא הופנה ב2017 להכנס לתוככי האטמוספירה של שבתאי, שם בוודאי התאדה. 

Apod- Saturn - Apr 19 2020 - Square.jpg

השביט אטלס מתפרק למספר חלקים

במהלך מעופו בחלקיה הפנימיים של מערכת השמש, התפרק - כך דומה - השביט אטלס C2019/Y4 לחלקים. תקריב טלסקופי זה מה 12 באפריל, המורכב מסדרת חשיפות העוקבות אחרי השביט ביחס לכוכבי הרקע, חושף בהילתו מספר ריכוזי עיבוי נפרדים. השביט אטלס, אשר נתגלה בסוף דצמבר 2019, עלה, בחלקים האחרונים של מרץ, במהירות יוצאת דופן בעוצמת האור שהוא מפיץ. צופי שביטים בחצי הכדור הצפוני עצרו את נשימתם בתקווה שעם התקרבו לכדור הארץ - בחלקים המאוחרים של אפריל/תחילת מאי - הוא יהפוך לשביט בוהק הנראה בעין בלתי מצויידת. אך השביט המתפרק אטלס נמוג באיטיות בשמי חצי הכדור הצפוני. התפרקות שביטים אינה תופעה נדירה. השביט אטלס נע במסלול דומה לשביט הגדול של 1844 (C/1844 Y1) ויתכן ששניהם שברים של שביט יחיד גדול יותר.

C2019Y4_20.04.13_1100px.jpg

NGC 253: גלקסיית מטבע הכסף

NGC 253 הינה אחת הגלקסיות הספיראליות הבוהקות ביותר, אך גם אחת המאובקות ביותר. הגלקסיה, המוכרת בשמה היותר פורמלי גלקסיית הפסל, עקב היותה ממוקמת בגבולות קבוצת הכוכבים הדרומית הפסל, מוכרת גם בכינוי גלקסיית מטבע הכסף - בדומה למראיה מבעד לטלסקופים קטנים. אי היקום המאובק, אשר נתגלה ב1783 בידי המתמטיקאית והאסטרונומית קארולין הרשל , שוכן במרחק של כ10 מליון שנות אור בלבד. NGC 253, שבעים אלף שנות אור מקצה-לקצה, הינה החברה הגדולה ביותר בקבוצת גלקסיות הפסל, לכשעצמה הקבוצה הקרובה ביותר לקבוצת הגלקסיות המקומית שלנו. התצלום עתיר הפרטים חושף, בנוסף לנתיבי האבק הספיראליים, אניצי אבק המתרוממים מדיסקת הגלקסיה, משובצים באזורי יצירת כוכבים וצבירי כוכבים צעירים. תכולת האבק המוגברת מלווה בהליכי יצירת כוכבים אינטנסיביים והם מזכים את NGC 253 באיפיון גלקסיית-פרץ-יצירת-כוכבים. NGC 253 מוכרת כמקור עז עוצמה של קרינת X וקרינת גאמא, ככל הנראה עקב חורים שחורים מאסיביים בליבת הגלקסיה. צאו לטיול במרחבים החוץ-גלקטיים בעזרת הוידיאו הקצר המדמה מסע בסמוך ל NGC 253.

NGC253_HstSubaruEsoNew_960.jpg

ערפילית ראש הסוס, באינפרא-אדום, מהאבל

ענן גז בינכוכבי מרהיב, הנודד במרחבי הקוסמוס, עוצב בידי רוחות כוכביות וקרינה לכדי צורה מזוהה. תחת הכינוי הראוי - ערפילית ראש הסוס - משובצת הערפילית כחלק מהערפילית העצומה והמורכבת של אוריון (M42). האובייקט האטרקטיבי הינו יעד תצפית לא פשוט בטלסקופים קטנים, והתצלום הנפלא ועתיר הפרטים דלעיל תועד באינפרא-אדום ב2013, בידי טלסקופ החלל האבל, לכבוד חגיגות השנה 23 למן שיגורו של האבל. הענן המולקולרי האפל, המצוי במרחק של כ1500 שנות אור, מקוטלג כברנרד 33 ורק בזכות האור המוטל עליו מאחור בידי הכוכב המאסיבי והסמוך אליו סיגמא אוריוניס - זוכים אנו לראותו. ערפילית ראש הסוס תשנה את צורתה במהלך מליוני השנים הבאות ותהרס בסופו של דבר כתוצאה מאור הכוכבים המאוד אנרגטי.

horseheadir_hubble_960%20(1)_edited.jpg

מקור: תמונת היום באסטרונומיה של NASA

שמים בכפר לעומת שמים בעיר

שמים חשוכים הם תופעה ההולכת ונעלמת מהעולם. תאורה מלאכותית המאירה את שמי הלילה הינה חלק אינטגרלי מתהליכי המודרניזציה. בעוד אורות אלה מאפשרים לאדם המודרני לראות גם בשעות הלילה, חלק משמעותי מהתאורה מתבזבז אל תוך הלילה. זיהום אור זה לא רק מבזבז אנרגיה, אלא - פעם שהוא מוחזר מהאטמוספירה של כדור הארץ - אחראי ליצירת בוהק המפריע לבעלי חיים ליליים, פוגע בבריאות בני האדם, תוך תרומה מעטה להורדת רמת הפשיעה. זיהום אור יוצר מצב בו שמים חשוכים הינם תופעה נדירה עבור הדור הצעיר. לצד העובדה כי בערים הגדולות ניתן לתקן את הבעיה רק במעט, אזורים כפריים יכולים להנות מתאורה המתוכננת לצמצום הפגיעה בשמי הלילה. הפאנורמה המוצגת מכילה 6 חלקים אנכיים צמודים אשר צולמו בחלקים שונים של סלובקיה -- בעזרת אותו ציוד, באותה שעת לילה ולאחר אותו עיבוד דיגיטלי. על אף שלא ניתן לראות ולו כוכב יחיד בצילום השמאלי, הפס הימני ביותר חושף שמים חשוכים נפלאים. אתם יכולים לסייע בהגנה על שמי הלילה שלכם על ידי בחירת תאורה המתוכננת לכך, כל אימת שהדבר אפשרי. 

LightPollutionPan_Slovinsky_960_labeled.

NGC 1672: גלקסיה ספיראלית בעלת מוט מרכזי, מהאבל

הרבה גלקסיות ספיראליות מכילות מוט החוצה את ליבתן. על פי ההשערה אפילו גלקסיית שביל החלב שלנו מכילה מוט מרכזי צנוע. הגלקסיה הספיראלית NGC 1672 המכילה מוט מרכזי מובהק, מוצגת כאן, בצילום אשר תועד בפרטי פרטים בידי טלסקופ החלל האבל. ניתן לזהות בתצלום נתיבי אבק, צבירי כוכבים כחולים צעירים, ערפיליות פליטה אדומות של גז מימן בוהק, מוט ארוך בוהק של כוכבים החוצה את מרכז הגלקסיה, כמו גם ליבה פעילה בוהקת המכילה ככל הנראה חור שחור סופר-מאסיבי. האור, מהגלקסיה המשתרעת על פני כ 75,000 שנות אור, עובר מסע בן כ-60 מליון שנים בדרכו אלינו. NGC 1672 המצויה בכיוון קבוצת הכוכבים דוראדו, היוותה מושא מחקר באשר לאופן בו מוט מרכזי תורם ליצירת כוכבים בבמרכז הגלקסיה. 

NGC1672_HubbleNobre_960.jpg

נוגה והפליאדות באפריל 2020

נוגה הינו בימים אלה כוכב ערב בוהק. נוגה צפוי לנדוד בנתיב החוצה את קבוצת הכוכבים כימה (הפליאדות) שיראה מכל חלקי כדור הארץ. מפת כוכבים דיגיטלית זו מתארת את מסעה של הפלנטה הפנימית במהלך הלילות הקרובים, משך החליפה. שדה הראיה המוצג מתאים לצופי כוכבים המצויידים במשקפות, למרות שגם צביר הכוכבים וגם הפלנטה נראים היטב בעין ערומה. מזווית הראיה של הפלנטה הנאווה שלנו, חלף נוגה לפני 8 שנים על פני כוכביהן של שבעת האחיות, וצפוי כי יחלוף שנית בעוד 8 שנים. למעשה 13 שנות הקפת שמש של נוגה (שנות נוגה) שוות כמעט בדיוק ל8 שנות כדור הארץ. מסיבה זו נוגה חולפת על פני אותם מקומות בשמי הלילה בדיוק, אחת ל8 שנים.

Venus-Pleiades2020-1_edited.jpg

ליבת הגלקסיה מרדיו ועד קרני X

בכמה אופנים שונים בוהקת ליבת הגלקסיה שלנו? אזור בלתי מפוענח זה, מרחק של כ 26,000 שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים קשת, בוהק בכל סוג של אור שאנו יכולים לזהות. בתצלום המוצג, קרינת קרני X עזה תועדה בידי מצפה קרני X החללי צ׳אנדרה של NASA ומוצגת כאן בגווני כחול וירוק, עת קרינת גלי רדיו בעלי אנרגיות נמוכות תועדו בעזרת מצפי הרדיו הקרקעיים SARAO ו MeerKAT ומסומנת באדום. מיד מימין לאזור הצבעוני שוכן  Sag A, סאגיטריוס A, מקור רדיו עז עוצמה המצוי במיקום זהה לזה של *Sag A, החור השחור הסופרמאסיבי שבמרכז הגלקסיה שלנו. גז חם מקיף את Sag A, בנוסף לסדרה של שריגי רדיו מקבילים זה לזה המכונים הקשת, כפי שניתן לראות משמאל למרכז התצלום. מספר רב של שריגי רדיו בודדים וחריגים נראים בכל חלקי התצלום. הרבה כוכבים מצויים במסלול הקפה סביב Sag A, כמו גם שפע חורים שחורים קטנים, כמו גם ליבות כוכביות צפופות המוכרות ככוכבי נויטרונים וננסים לבנים. החור השחור השוכן בליבת שביל החלב מתועד בימים אלה באמצעות טלסקופ אופק הארועים.

GalCenterRadXray_NASA_1080_edited.jpg

אוריון בחשיפה ממושכת של 212 שעות

קבוצת הכוכבים אוריון הינה הרבה יותר מאשר 3 כוכבים בשורה. זהו כיוון בחלל העשיר בערפיליות מרשימות. על מנת לקבל מושג טוב יותר באשר לתכולתה של פיסת שמים מוכרת זו, תועד האזור בחשיפה מאוד ארוכה במהלך לילות צלולים של 2013 ו2014. לאחר 212 שעות מצלמה ושנה נוספת של עיבודים, נערך פסיפס ההדמיות המוצג הכולל יותר מ1400 חשיפות נפרדות המתעדות יחדיו פיסת שמים בגודל של 40 פעם גודלו הזוויתי של הירח. אחד מבין שלל האובייקטים המעניינים אשר נחשפו כתוצאה מכך, מושך את העין במיוחד: ללולאת ברנרד, השריג המתקשת באדום בוהק מן המרכז כלפי מטה. ערפילית הרוזטה אינה הערפילית העצומה האדומה בסמוך לראש התמונה -- זוהי ערפילית גדולה יותר אך פחות מוכרת בשם למבדא-אוריוניס. ערפילית הרוזטה בהחלט נראית גם היא, בחלקו השמאלי העליון של התצלום, בצבעי אדום ולבן. הכוכב הכתום הבוהק מיד מעל אמצע המסגרת הינו בטלג׳אוז, עת הכוכב הכחול הבוהק בחלק הימני הנמוך הינו ריגל. ערפיליות מפורסמות אחרות אשר נראות בתצלום כוללות את ערפילית ראש המכשפה, ערפילית הלהבה, וכן, אם אתם יודעים בדיוק לאן להביט, את ערפילית ראש הסוס היחסית קטנה בהשוואה. ככל הנוגע לאותם 3 כוכבים מפורסמים החוצים את חגורתו של אוריון הצייד -- יש קושי מסויים לזהותם, אך מבט בוחן יגלה אותם מימין ומעט מתחת למרכז התצלום. 

Orion212_Volskiy_960_edited.jpg

אזור יצירת הכוכבים S106

הכוכב המאסיבי IRS 4 החל לפרוש את כנפיו. חומר הנהדף מהכוכב הזאטוט אשר נולד לפני כ100,000 שנים בלבד, יצר את הערפילית המכונה שארפלס 2-106 (S106), המוצגת בתצלום. דיסקת אבק וגז עצומה המקיפה את מקור האינפרא-אדום 4 (IRS 4), הנראה בחום בסמוך למרכז התצלום, אחראי לתצורת שעון החול או הפרפר של הערפילית. הגז של S106 הסמוך ל IRS 4 מתפקד כערפילית פליטה, עת הוא פולט אור לאחר שעבר יינון, בעוד גז המרוחק מ IRS 4 מחזיר את אורו של הכוכב המרכזי ומתפקד על כן כערפילית החזרה. בחינה דקדקנית של הדמיות אינפרא-אדום של S106 חושפת מאות ננסים חומים בעלי מסה נמוכה המסתתרים בחסות הגז של הערפילית. S106 משתרעת על פני 2 שנות אור , ושוכנת במרחק של כ 2000 שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים ברבור. 

S106_Mishra_960_edited.jpg

מצביר כימה (או הפליאדות) ועד לולאת ארידאנוס

האם התבוננות ממושכת על אותה פיסת שמים תגרום לכך שאובייקטים חדשים יחשפו למראה? ככל הנוגע לצבירי הכוכבים הפליאדות וההאידות  -- וסביבתם -- התשובה הנה: כן, בהחלט. תצלומי חשיפה ארוכה מגלים רשת מורכבת של תצורות אבק בינכוכבי השלובות זו בזו - אשר היו בעבר בלתי נראות, לא רק לעין הבלתי מצויידת, אלא גם לתצלומים בחשיפה קצרה יותר. בחשיפה הרחבה והעמוקה המוצגת, המורכבת מפסיפס של הדמיות נפרדות, ניכרת נוכחותו של האבק במידה יוצאת דופן, עת צבירי הפליאדות וההאידות המוכרים נוכחים ככתם כחלחל בקצה העליון של התצלום. כחול הינו צבעם של הכוכבים היותר מאסיביים בצביר הפליאדות, אשר אורם מוחזר מהאבק העדין הסמוך. בחלק השמאלי העליון נראה צביר ההאידות סביב לכוכב הכתום הבוהק אלדברן. ערפיליות החזרה אדומות בוהקות מאפיינות את חלקה התחתון של התמונה, לרבות הסרט האנכי המתעקל המוכר כלולאת ארידאנוס. הצבע המאפיין את ענן הגז העצום הינו חום בהיר והוא משובץ לא מעט כוכבים שאינם רלוונטיים.

Taurus2Eridanus_Okubo_960_edited.jpg

השביט אטלס והגלקסיות

השביט אטלס C/2019 Y4 התגלה על ידי מערכת ״קוו ההתרעה האחרון מפני פגיעות אסטרואידים״ (ATLAS - Asteroid Terrestrial-impact Last Alert System) הממומנת בידי NASA, והינו השביט האחרון אשר התגלה ב2019. השביט, ההופך בימים אלה בוהק יותר ויותר, על ליבתו הירקרקה הנראית בחלק השמאלי העליון של התצלום, צולם ב18 למרץ ממצפה כוכבים בניו מקסיקו, המופעל מרחוק. בחלק הימני הנמוך נראות M81 וM82, הגלקסיות המוכרות והגדולות המצויות באינטראקציה גראביטציונית. צמד הגלקסיות, הנראה מבעד לענני אבק דקים מעל שביל החלב, מצויות במרחק של כ12 מליון שנות אור בכיוון קבוצת הכוכבים הדובה הגדולה. השביט ATLAS העושה את דרכו לעברינו, מצוי במרחק של כ9 דקות אור מכדור הארץ, עדיין מעבר למסלולו של מאדים. מסלולו המוארך של השביט דומה לזה של השביט הגדול 1844, מסלול אשר צפוי להחזיר שביט זה אל מערכת השמש הפנימית תוך כ6000 שנים. השביט ATLAS יגיע לנקודה הקרובה ביותר במסלולו סביב השמש ב31 למאי, עת יחלוף בתוך מסלולו  קרוב מזה של כוכב חמה סביב לשמש, והוא צפוי בימים הקרובים להפוך לאובייקט הנראה בעין בלתי מצויידת.

C2019Y4_200318_FB1024_edited.jpg

M77: גלקסיה ספיראלית עם ליבה פעילה

מה מתרחש בליבתה של הגלקסיה הספיראלית הסמוכה M77? הגלקסיה הניצבת כאשר פניה בניצב לקוו הראיה שלנו, מצויה במרחק של כ47 מליון שנות אור בלבד, בכיוון קבוצת הכוכבים מפלצת ים. ככל שניתן להסיק ממרחק זה, אי-vיקום המרהיב הינו בגודל של כ100 אלף שנות אור, מקצה לקצה. הליבה הקומפקטית והמאוד בוהקת של הגלקסיה, המוכרת גם כ NGC 1068, הינה מושא מחקר מאוד רווח בקרב אסטרונומים הממוקדים בפענוח המסתורין הכרוך בחורים שחורים סופר-מאסיביים, בליבתן של גלקסיות סייפרט פעילות. M77 וליבתה הפעילה קורנות בעוצמה בגליX, באולטרא-סגול, באור נראה, באינפרא-אדום ובגלי רדיו. התצלום החד המוצג תועד באמצעות טלסקופ החלל האבל והוא מכיל מרכיב דומיננטי של אור (נראה) אדום, הנפלט ממימן. התצלום חושף את פרטיהן של הזרועות הספיראליות על מתווה ענני האבק, יחד עם אזורי יצירת הכוכבים בעלי הגוון האדום, המתקמרים יחדיו אל עבר ליבתה הבוהקת של הגלקסיה. 

M77Halpha_HubbleSchmidt_960_edited.jpg

התפרצות עזה מחור שחור

אסטרונומים מעריכים כי הם איתרו דוגמה להתפרצות עזת העוצמה ביותר שנצפתה אי פעם מחור שחור. התצלום המשולב והערוך בצבעים מלאכותיים מתעד צביר גלקסיות בקבוצת נושא הנחש. התצלום משלב רכיב שנצפה בקרינת X (ממצפה קרני הX צ׳אנדרה, וממצפה XMM ניוטון) בסגול, יחד עם הדמיה בגלי רדיו (מהרדיו טלסקופ הענק ההודי) בכחול, יחד עם הדמיית אינפרא-אדום של הגלקסיות והכוכבים בשדה הראיה - בלבן. הקוו המקווקו מסמן את קווי התיחום של בועת החומר שנהדף מהחור השחור הסופר-מאסיבי השוכן במרכז הגלקסיה והמסומן בצלב. פליטות רדיו ממלאות את הבועה. הדיפה עזה זו של חומר הינה לפי מיטב ההערכה תוצאה של חור שחור שאכל יותר מדי וחווה כעת ״גיהוק״ זמני תוצר של ״בחילת חור שחור״, הבאה לידי ביטוי כפליטת סילון רדיו עז הפורץ אל המרחב האינטר-גלקטי. כמות האנרגיה הנדרשת לניפוח בועה שכזו שקולה ל10 מיליארד התפוצצויות סופר-נובה.

OphGalaxyClusterLabeled_Chandra_960.jpg

כוכב וולף-ראייט 124: מכונת רוח כוכבית

יש כוכבים המתפוצצים בהילוך איטי. כוכבי וולף-ראייט הנדירים הינם כה מאסיביים, סוערים ולוהטים עד כי הם מתפוררים ממש אל מול עינינו מתוגברות הטלסקופים. גושי גז בוהק, כל אחד מהם מאסיבי יותר מפי 30 מכדור הארץ, נהדפים בידי רוחות כוכביות אלימות. כוכב וולף-ראייט WR 124, הנראה בסמוך למרכז התצלום המתעד כ6 שנות אור, אחראי ליצירת הערפילית M1-67. הגורמים לכך שכוכב זה נושב את עצמו לגזרים מהלך 20,000 השנים האחרונות הינם עדיין יעד מחקרי פעיל. WR 124 שוכן במרחק של כ 15,000 שנות אור בכיוון קבוצת חץ. גורלו של כוכב וולף-ראייט תלוי במסתו, אך ההערכה היא כי מרביתם יסיימו את חייהם בהתפוצצויות סופר-נובה מרהיבות או התפרצויות קרינת גאמא. 

wr124_hubbleschmidt_960_edited.jpg

הגלקסיות NGC 5394 ו 5395 בריקוד איטי

אם הנכם מחובבי הריקודים האיטיים, הרי לכם אחד כזה. סיבוב יחיד בריקוד אורך מאות מליוני שנים. שתי גלקסיות NGC 5394, ו NGC 5395, מסתחררות באיטיות האחת סביב חברתה באינטראקציה גראביטציונית אשר מתיזה שפע ניצוצות בדמות כוכבים חדשים. התצלום המוצג, אשר תועד בידי טלסקופ ג׳מיני צפון בן 8 המטרים במאונה קיי הוואי, ארה״ב, מורכב מצרוף של ארבעה ערוצי צבע נפרדים. פליטות מגז מימן הצבועות באדום מסמנות חדרי לידה כוכביים, אזורים בהם כוכבים חדשים מזינים את האבולוציה הגלקטית. ניתן גם לראות נתיבי אבק אפלים המסמנים אבק אשר עתיד להפוך לחדרי לידה כוכביים. מבט בוחן יזהה גלקסיות רבות נוספות ברקע, חלקן מעורבות בריקוד קוסמי איטי משל עצמן.

NGC5394n5_gemini_960_edited.jpg

חור על פניו של מאדים

מה גרם לחור החריג הזה על פניו של מאדים? החור התגלה ב2011 במקרה בין תצלומי שוליו המאובקים של הר הגעש פאבוניס  מונס, כפי שתועדו בידי מכשור HiRISE המותקן במקפת סקירת מאדים הרובוטית  (MRO - Mars Reconnaissance Orbiter). דומה כי החור, המוצג במדגם מצבעיו הריאליים, הינו פתח אל חלל תת קרקעי, המואר בחלקו מימין. ניתוח תצלום זה יחד עם דומים לו אשר צולמו בהמשך מזהה כי קוטרו של הפתח הוא כ35 מטרים, עת זוית הצל הפנימי מעידה כי עומקו הוא כ 20 מטרים. הסיבה למכתש המעגלי המקיף את החור נותרה מוקד לספקולציות, כמו גם גודלו של החלל התת קרקעי. חורים שכאלה ממקדים עניין מחקרי משום שחלקם הפנימי מוגן מתנאי הסביבה הקשים על פניו של מאדים, מה שהופך אותם לאכסנייה אפשרית לקיום חיים. כמו גם יעד מרכזי לרכבי חלל רובוטיים עתידיים או אפילו משלחות חקר בינפלנטריות מאויישות .

marshole2r_hirise_960.jpg

NGTS-10b: פלנטה שנדונה לכליה

צדק לוהט זה נדון לכליה. פלנטות המכונות צדק לוהט הינן פלנטות דומות לצדק המקיפות את השמש שלהן במסלול קרוב לכוכב האם שלהן מזה של כוכב חמה ביחס לשמש שלנו. NGTS-10b, המאוייר באופן ג׳נרי, הינו הקרוב והמהיר מכל אלה שנתגלו עד כה. הוא מקיף את השמש שלו אחת ל18 שעות. NGTS-10b גדול במעט מצדק, אך מרחקו מפני השטח של כוכב האם הינו פחות מפעמיים קוטרו של הכוכב. פלנטה המצויה במסלול הקפה כה קרוב, צפויה להכנס למסלול ספיראלי המתכנס פנימה, תוך מאבק בכוחות הגאות הגראביטציוניים העתידים בסופו של דבר לקרוע אותה לגזרים. NGTS-10b, אשר נתגלתה בידי חוקרים מאוניברסיטת וורוויק, במסגרת ״סקר החליפות מהדור הבא״ (NGTS - Next Generation Transit Survey), אשר חשף את הפלנטה האבודה עת חלפה לפני כוכב האם שלה, תוך חסימת חלק מאורו. אמנם אין ספק באשר לסופו האלים של NGTS-10b, אין בידינו הכלים להעריך את עיתויו הצפוי.

HotJupiter_ESACarreau_960.jpg

השדה המגנטי של צדק, מג׳ונו

מה מידת הדמיון בין השדה המגנטי של כדור הארץ, לזה של צדק? רכב החלל הרובוטי של NASA ג׳ונו גילה כי השדה המגנטי של צדק מורכב במידה מפתיעה, עד כדי העדרו של קוטב מגנטי מובהק, כפי שמוכר לנו בכדור הארץ. הוiידיאו המוצג מתעד נקודות מבט שונות אל מתווה קווי השדה המגנטי של צדק - על בסיס מידע מג׳ונו - ברגע קפוא בזמן. צבעי הכחול והאדום מסמנים אזורים על פסגות העננים של צדק בהם השדה עוצמתי במיוחד - חיובי (דרום) ושלילי (צפון) - בהתאמה. קווי שדה דמיוניים שלאורכם עוצמת שדה קבועה מקיפים את הפלנטה. חלקו הראשון של הווידיאו מתחיל במה שנראה כמו שדה דו-קוטבי רגיל, כאשר מיד לאחר מכן נחשף אזור מגנטי המכונה ה״כתם הכחול הגדול״, המוסח מקטביו המסתחררים של צדק. בהמשך, לוקחת אותנו האנימציה המוצגת מעל הקוטב השני של צדק, בו ניכרות מספר נקודות מגנטיות אדומות ״חמות״ הנפרשות לצדדים, ומתוות טבעת חלקית. הבנה משופרת של השדה המגנטי בצדק עשויה לספק רמזים מועילים בפענוח משופר של השדה המגנטי של כדור הארץ.

Jupiter M Field - Feb 25 2020.jpg

ערפילית אפלה באוריון

סצנה קוסמית זו מכילה צדודית של ערפילית אפלה מסקרנת. הערפילית האפלה של לינד (1622 LDN - Lynd's Dark Nebula) נראית על רקע חיוור של מימן זוהר אשר ניתן להבחנה בזכות חשיפה טלסקופית ארוכה. ערפילית ההחזרה הבוהקת vdB 62 נתנת להבחנה בקלות רבה, בהשוואה, מיד למעלה ומימין למרכז. LDN 1622 שוכנת קרוב למישור גלקסיית שביל החלב שלנו, סמוך בשמים ללולאת ברנרד, ענן גדול הסובב את את מערך ערפיליות הפליטה המורכב והעשיר המצוי בסמוך לחגורתו וחרבו של אוריון. עם קווי מתווה המשוכים לאחור, דומה כי האבק המרכיב את LDN 1622 שוכן במרחק דומה של כ 1,500 שנות אור. במרחק זה, התצלום בעל שדה הראיה של כמעלה, מתעד אזור בגודל של כ30 שנות אור. כוכבים צעירים - אשר נתגלו בתצלומי האינפרא-אדום של טלסקופ החלל שפיצר -  שוכנים חבויים במרחבי האזור האפל. יחד עם זאת, המראה מעורר החשש של LDN 1622 היווה השראה לכינוי הפופולרי של האובייקט - ערפילית הבוגימן.

ldn1622MinXie1024c_edited.jpg